אינך מחובר/ת
היכנס
הצטרף

זיכרונות משפחה מטבריה

 
רם נוחם
13 ביולי 2011 09:19

פגישה עם משה ושלמה שטרית                                              יום ב׳ - 04יולי 2011
השתתפו בפגישה גם פנינה ונילי נשותיהם

נרשם ע"י רם נוחם


שלמה שטרית

היה מורה נהיגה בבית ספר גולן בטבריה.

יחסי האהבה ששררו בין האחיות זהרה ואסתר, אותה אהב מאד. היה בן 9 כאשר היא נהרגה. זוכר שזהרה אימו ממש כבתה לאחר מות אחותה האהובה.
האחיות לבית כהן היו מגיעות מידי פעם לביקור בטבריה לבלות עם זהרה. אהב את הביקורים של האחיות אצל אימו אולם הן היו הרבה יותר מבוגרות ממנו ולכן לא ממש הכיר אותן או התרועע איתן.
שלמה היה הצעיר בבני משפחת שטרית ואך טבעי היה שכאשר היו מגיעות הדודות לביקור היו מוסרות לו את הילדים למשמרת כדי שיוכלו לבלות יחד בשקט. שלמה היה נוהג להוריד את הילדים לים או ללכת לעיר.
זוכר את הילדים המנומסים מאד, מבקשים סליחה ואומרים תודה, לא כמו שהיה רגיל עם הילדים בטבריה.
לחילופין היה נוסע עם אימו לביקורים בגב ים (קריית ים) אצל אסתר ומאיר ובנותיהם שכמובן נפסקו עם מותה של אסתר. בביקורים אלה היה פוגש מידי פעם את בניה של רחל סימון ומאיר.היה בקשרים הכי טובים עם שמעון רופא משום שהיו באותו גיל פחות או יותר. זוכר שהיו קוראים לדודה אסתר ״איממי״ שפירושו אמא שלי בערבית, כמו שרחל הייתה פונה קוראת לאימה.


פגש את שלום אבי, ברמת דוד כאשר שירתו יחד בבסיס חיל האוויר.

משפחת חליווה גם היא הייתה מטבריה, אולם עזבה את טבריה לפני ששרה פגשה את חיים חליווה ונישאה לו.
זוכר שחיים חליווה היה כבאי כאשר בעת תרגיל משולב עם הצבא, בסמוך לקולנוע ארמון בחיפה, ניסה להציל את מפקדו משריפה והחליק על סולר שנשפך על הכביש ונשרף בעצמו.

זוכר את משה רופא שהיה שוטר, לפני שעבד בעירייה.

נילי שטרית
עוסקת בהפקת תצוגות אופנה
אמה עלתה מגרמניה לארץ ישראל עם הוריה, בהיותה ילדה בת 12 ופגשה את בעלה בארץ. גרו בתל אביב באיבן גבירול.
משפחת אימה הגיעה מאוזבקיסטן. שם גרו על נתיב המשי וסחרו בטקסטיל. הורי אימה היו עשירים מאד עד המהפכה ואז ברחו לגרמניה שם היו עשירים ומשם ברחו לארץ לפני המלחמה וכאן חיו ברווחה.

עיסוקם של ילדי שלמה ונילי ובני/בנות זוגם:

נועה – עובדת עם נילי בהפקת אירועי אופנה

מאיה – מנהלת שיווק ואירועים בבזק. בעלה יואבבעל חברה להפקת סרטי אנימציה.

שרון – למד שמאות מקרקעין וניהול עסקים. עובד בחברת יולי עופר כמנהל מח' נכסים. אישתו מירב – רואת חשבון. חשבת חברת איסת"א.



משה שטרית

משה היה קבלן חשמל, אח"כ היה שותף בבית ספר לנהיגה בהמשך היה קבלן בנין שבנה בטבריה.


זהרה ואסתר חסין שתי אחיות ביחסים מעולים, קשרי ידידות ואהבה שאינם רגילים. קשרים אלה הישרו והשפיעו על כל מערכת היחסים בין בני שתי המשפחות שטרית וכהן. הקשרים היו בעיקר עם נשות משפחת כהן אולם גם עם יוסף ואהרון שזה האחרון היה בגילו של משה.
עד היום משה נוהג לבקר אצל שרה בללי לבית כהן כאשר הוא נוסע לבקר את אחיותיו בקרית ים. פעם בשנה בקיץ, לוקח עימו שלשה מיכלים מלאים במנגו מגינתו ונותן אחד לכל אחת מאחיותיו ואחד מביא לשרה בת הדודה.
לאחר מות אסתר נשארה זהרה ביחסים חמים עם ילדיה של אסתר, שנהגו לבקר אותה מידי פעם גם לאחר מות אימם ולכן הקשרים ההדוקים בין בני הדודים בני משפחת שטרית ובני משפחת כהן.

משה פגש לראשונה את שלום בעלה של בלהה לפני נישואיהם בבית הוריה בגב ים. הרושם שקיבל היה של אדם צנוע, עניו ושתקן.

בהמשך נפגשו מספר פעמים בבית הספר הטכני של חיל האוויר כאשר משה למד חשמלאות מטוסים ושלום למד מכונאות מטוסים. שלום היה סמל בקבע ומשה היה חייל בחובה. זוכר שבתחילת התקופה שלום עוד היה במדים של צבא היבשה.


משפחת אלחדיף

 

משפחתה של שרה אמם של זהרה ואסתר, עלתה לארץ ישראל במהלך המאה ה-19, לאחר גירוש ספרד עברו לקורפו משם לרודוס משם לאיזמיר בטורקיה ומשם לארץ ישראל. תחילה עברו לגור בירושלים וחלקם עברו לטבריה.

 

שרה אלחדיף, נולדה בארץ ישראל ונישאה בשידוך לנכד של ה״סניור״ הרב חיים שמואל הכהן קונרטי. נכדו היה בן ביתו שנישאה לבן משפחת ניניו מירושלים, שנחשבה אף היא למשפחת רבנים מכובדת בטבריה.  לבני הזוג ניניו נולדו שתי בנות.

ה"סניור" רבי חיים שמואל הכהן קונורטי, הגיע מאיטליה והקים את בית הכנסת שנקרא אף הוא בית הכנסת ה"סניור". בסמוך הקים גם בית מדרש ובית מגורים למשפחת ניניו, משפחת ביתו. כל המכלול נקרא "חצר ניניו".

בית הכנסת הוקם לראשונה ב- 1827, נהרס ברעש האדמה הגדול ב- 1837 והוקם מחדש ב- 1839.

 

בתוך בית הכנסת הייתה תמונה עם עץ משפחת ניניו שם מצויינים גם שרה אלחדיף ויעקב ניניו בעלה.

 

לאחר זמן פגשה שרה אלחדיף את שלמה חסין, התאהבה בו ובמעשה לא שיגרתי לאותם ימים התגרשה מבעלה, ממשפחת ניניו, ונישאה לאהובה שלמה ממשפחת חסין. גם משפחת חסין הייתה משפחה מכובדת, אולם עצם הגירושין היה באותה תקופה דבר נועז ולא מקובל, במיוחד שבא מיוזמת האישה. סביר להניח שגם שלמה חסין היה מאוהב בשרה מאד שכן לשאת גרושה באותם ימים לא היה דבר של מה בכך ובמיוחד שגם משפחתו נחשבה למיוחסת בטבריה.

דבר הגירושין גרם במשפחתה של שרה, משפחת אלחדיף, שנחשבה אף היא למשפחה מכובדת בטבריה, לכעס רב בטענה שהיא ביישה את כבוד המשפחה ועל כך נידו אותה מהמשפחה.

אותה שרה ממשפחת אלחדיף כפי הנראה הייתה אישה מיוחדת בעלת עוצמה מיוחדת במינה.

לימים לאחר שהתאלמנה והייתה אישה עניה מאד, סיפרה זהרה ביתה הצעירה, שגרה איתה, שנשלחה על ידי אימה לבית משפחת אלחדיף לבקש אוכל, אולם שם נאמר לה שתלך למשפחת חסין לבקש אוכל ולא נעתרו לבקשתה.
היה לשרה חסין הרגל קבוע, כל יום לשבת כשעה במרפסת ולעשן נרגילה. זהרה הצעירה הייתה זו שמכינה עבורה ומביאה לה את הנרגילה.

יצחק ”זאכי" אלחדיף היה ראש העיר היהודי הראשון של העיר המעורבת טבריה, בין השנים 1928-1938, על שמו רח' אלחדיף הרחוב הראשי בעיר. זאכי אלחדיף עסק ברכישת קרקעות בטבריה ובגליל עבור היהודים נרצח בימי המאורעות ב-1938, בפתח בנק אנגלו-פלשתינה, היום הפך להיות בנק לאומי, בעת שהלך עם יצחק בן צבי לבנק לקבל הלוואה לרכישת קרקעות בטבריה ובגליל עבור היהודים. הרצח בוצע ע"י ערבי שהתנגד לעובדה שראש העיר בטבריה יהיה יהודי.

 

 

משפחת חסין

 

שלמה חסין, בעלה השני של שרה אלחדיף, נולד באורון אשר באלג׳ריה. למשפחתו בשל ארץ מוצאם, הייתה נתינות צרפתית.

הטורקים רדפו את בעלי הנתינות הצרפתית ורצו לגייסם לצבאם. מסיבה זו עזבו בניו של שלמה חסין, יוסף שלום ואחיו ז׳אק את ארץ ישראל לפריז.

יוסף שלוםחסין למד בפריז חייטות ולאחר מספר שנים חזר לטבריה הקים בעיר עסק לחייטות שם העסיק מספר עובדים.
לימים הפך להיות המוכתר של היישוב היהודי בטבריה. לאחר קום המדינה עבד כפקיד במשרד האוצר.

 

ז׳אק חסין, אחיו של שלמה, לעומת זאת עזב את פריז למצרים ובשנת 1948 חזר לישראל. בעת שהותו במצרים גר בקהיר שם התחתן והוליד ילדים. לאחר מות אישתו התחתן בשנית והוליד ילדים נוספים. עימו עלו לארץ ישראל ילדיו משתי נשותיו. שנים מילדיו מאישתו הראשונה עברו לאירופה.

ביתו הבכורה מאשתו הראשונה עלתה לפניו לארץ ישראל ובשנת 1950 ירדה לפריז.

ילדים נוספים מאשתו הראשונה גרו: בן בטבריה ושתי בנות בקריות.

משפחת חסין גידלה את אסתר הנכדה של שרה חסין, מנישואיה לבן משפחת ניניו.

 

נחום יאיר לוי שהתחתן עם רוזה חסין עזב את טבריה לארה"ב. אישתו רוזה נשארה כמה שנים בטבריה ואח"כ עקרה כדי להצטרף אליו. באותם ימים הנמל היחיד היה ביפו אולם היה זה רק נמל משא, לכן נסעה רוזה דרך היבשה עד בירות ושם באניה הפליגה אל בעלה בארה"ב.

 

שמואל חסין עזב לארה"ב. הוא רצה להיקבר בטבריה אולם בערוב ימיו הביע את נכונותו להיקבר בלוס אנג'לס ובמותו אישתו קברה אותו שם. שמואל קנה קרקע ליד הכנרת וחלומו היה לחזור לטבריה ולבנות שם את ביתו, אולם החלום לא התגשם. לימים משה טיפל מכירת הקרקע עבור משפחתו ובנו דויד הגיע לארץ לביקור לסגירת העיסקה. דויד עובד בארה"ב בתור קבלן בנין.

 

משפחת חסין תמכה במשפחה ערבית שגרה בסמוך אליהם והייתה עניה מרודה. היו נותנים להם אוכל למרות שגם להם לא היה שפע גדול. כאשר התחלפו הרוחות והיו מתחים בין ערבים ליהודים הם החלו לפעול נגד היהודים. לשאלה למה הם משנים את עורם לאחר כל כך הרבה שנים שחיו ביחד ענו, שכאשר הם נדרשים לבחור ולנקוט עמדה הם בוחרים את הצד הערבי.

 



 

 

משפחת כהן

 

משפחת כהן הגיעה לטבריה מדמשק. בעלה של אסתר חסין היה שמו מאירכהן סלמה. מאיר הגיע לטבריה עם אימו ועם אחינית שלו במסע רגלי.


למיטב זיכרונו הייתה להם משפחה בתל אביב וכמו כן הייתה בת משפחה בכפר חיטים, הסמוכה לטבריה ושמה היה רחל סמו. היא עזבה את כפר חיתים ומאז אינו יודע את קורותיה.
הייתה גם משפחה בחיפה. אהרון נהג לבקר אצלם יכול להיות עם ״סימון״ רופא בנה של רחל שהיה בן גילו.

גרה בתחילה בבית בעיר העתיקה קרוב לשפת הים, בסמוך לבית הכנסת של ה״סניור״. על צומת הרחובות שאינם קיימים היום אולם במקומם קיימים מעברים להולכי רגל: הדרך הראשית אל טיילת החוף של הכנרת בטבריה, דרך זו נושקת לבית הכנסת ה"סניור" והשביל הניצב לו המוביל אל בית מלון קיסר ומגיע עד הכנסיה הקתולית "טרה סנטה", הרחוב כונה בעבר בשם ה"קאראקון". בהמשך היה בית החולים הסקוטי, היום שופץ למלון, שהיה לעזר רב לתושבי טבריה, היו להם רופאים ובזמן הטורקים והצילו מאות טבריינים כאשר מגפת חולירה השתוללה בעיר.

 

כל מבני העיר העתיקה נהרסו, עם קום המדינה, כולל הבית ששימש את משפחת כהן, פרט לבית הכנסת ״סניור״ המבנה הצמוד אליו שנקרא חצר ניניו בה גרה משפחת ניניו. שניהם הוכרזו לשימור אולם ועומדים נטושים ומתפוררים.

בהמשך עברה משפחת כהן לגור מחוץ לעיר העתיקה בקומת הקרקע של בית דו קומתי בסמוך לשוק העירוני היום.

 

שרה ובלהה כהן עזבו את טבריה ובתחילה עבדו בבית חרושת אתה וגרו בחיפה ברח׳ השומר. יוסף עבד בטבריה בתור חשמלאי בהמשך עבר גם הוא לחיפה.
ההורים מאיר ואסתר כהן נשארו לגור בטבריה עם אהרון כאשר  שאר בניהם עזבו לחיפה. ב-1946 עזבו גם הם לחיפה ובהמשך עברו לגב ים. הם קנו בית בן שתי קומות ומאחור גינה ארוכה וצרה שהייתה מלאה בעצי פרי וירקות.
כאשר עברו לחימה אהרון היה בכיתה ו׳ ומכיוון והמעבר היה באמצע שנת הלימודים הוא נשאר לגור בטבריה אצל משפחת שטרית עד תום שנת הלימודים. כאשר הסתיימו הלימודים משה נסע ובילה כל חופשת הקיץ איתו, אצל משפחת כהן.


משה זוכר שהיו במשפחת כהן עוד אח או אחות (ילדים לאסתר ולמאיר) שנפטרו בגיל צעיר אולם אינו זוכר בוודאות אותם או את שמם.

סבא מאיר אהב לדוג דגים ימים שלמים ובעיקר בערב נהג לדוג דגים. את האהבה הזו כפי הנראה העביר ליוסף ולאהרון בניו. הטיילת של היום הייתה באותם ימים רציף ללא כל גדר, שמי הכנרת הגיעו עד לשפת הרציף. הרציף היה לאורך החוף ולאורכו היו מסעדות, בתי קפה וחנויות ואנשים ישבו בהם שחקו שש-בש, קלפים ושתו קפה. סבא מאיר נהג לשבת על שפת הרציף על שרפרף ולדוג. פעם אחת תוך כדי ישיבה נרדם ונפל מהשרפרף לים.

יוסף ואהרון היו מגיעים לכנרת לדוג בימי שלישי לאחר יום עבודה קצר ובימי שישי ולפעמים גם בשבתות.

 


משפחת שטרית

 

אברהם שטרית אביהם של משה, שלמה, שרה וגאולה עלה לארץ ישראל בתור תינוק בן 3 חודשים. משפחתו הגיעה מ: טפיללת, מרוקו.
 
משפחת שטרית גרה בתחילה בבית דירות בן שתי קומות בחדר אחד ובהמשך בשני חדרים. בבנין כולו גרו עוד 8 משפחות. בהמשך גרו בבית חד קומתי עם חצר אליו היו יורדים מהרחוב, זה הבית אותו אני זוכר מביקורי אצלם. זוכר אני את חיוכה של זהרה, בדיוק כחיוכו של משה, חיוך טוב ונעים. כמו כן אני זוכר את אברהם החביב עם השפם הגדול.

 

יום אחד הגיעה גברת בשם ג׳ני שהיא הנכדה של רוזה, האחות של אסתר וזהרה. הגברת אמריקאית שביקשה ללמוד על המשפחה. משה לקח אותה בעבר לראות את עץ המשפחה בבית הכנסת ה"סניור" שם רואים את שמה של הסבתא שרה אלחדיף במשפחת ניניו.

 

פנינה שטרית הייתה מורה. תחילה בבית ספר יסודי ואח"כ במרכז קליטה לעולים.

עיסוקן של בנותיו של משה:

זוהר – למדה אנטרופוסופיה (תורה פילוסופית שהגה רודולף שטיינר)

רינת – למדה במרכז הבין תחומי בהרצליה, ממשל ודיפלומטיה. עובדת במשרד ליחסי ציבור ושיווק.

אביה – לומדת משפטים, מסיימת שנה שלישית ותחל סטאז' בפרקליטות.

דלית ז"ל – החלה ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. דלית נהרגה בתאונת דרכים בתל אביב בעת נסיעה על קטנוע, בהיותה רק בת 25. מונית התנגשה בה חזיתית.

 

 

נושאים שנשארו פתוחים:
איך מגיעים לקרובים של מאיר כהן
מתי מאיר כהן הגיע לטבריה
האם יש ארכיון או רישום ישן של תושבים בטבריה
מי זו ג׳מילה מירושלים
מתי אלחדיף ושטרית הגיעו לטבריה או לארץ ישראל

צור קשר עם רם נוחם
הדפס דף זה
 
טוען...
טוען...