אינך מחובר/ת
היכנס
הצטרף
אתר משפחה פרימיוםפלוס
ברוך הבא

ברוכים הבאים לאתר משפחת מימוני-מימון.

Smileשמי ניקול אליאס -מימוני-מימון,
ההחלטה לשמר את היסטורית המשפחה בערה בי מאז ומתמיד.
התמזל ונתקלתי באתר -MyHeritage.com.
זו מערכת המאפשרת לאנשים כמוך וכמוני
להקים אתר פרטי למשפחה שלהם,
לבנות את אילן היוחסין ולשתף תמונות משפחתיות.
אם יש לכם הערות על האתר, אשמח אם תקליקו ותצרו עמי קשר
כמו כן שתפו בני משפחה שאינם חברים באתר
מסיבות טכניות או מייל שאינו רשום או ידוע.
תמונות ילדות, משפחה, חתונה ופרטים הידועים לכם,
זכרונות מבית  ממה היקרה שלנו, חוויות ועוד.
מבקשת לשמור על תגובות נאותיים ולכבד את האתר,
לנו ולשאר בני המשפחה להם היינו רוצים להשאיר
ידע וזכרונות השורשים אליהם שייכים.

בברכת עבודה פוריה ומהנה.
ברגשי תודה ואהבה
ניקול אליאס-מימוני-מימון.Kiss

חדשות משפחתיות
יולי 20, 2014
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-53 של דבורה מימוני-מימון:
 נו... 
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-53 של דבורה מימוני-מימון:
 גיסתי אחותי היקרה,,, קצת באיחור אך מכל הלב,, ברכות לבריאות אושר והגשמת חלומות.. נחת מכל מעשייך וסובביך... אור ואהבה... אוהבת רוני 
יוני 30, 2014
חבר באתר שדרגה את האתר למסלול פרימיוםפלוס
ינואר 22, 2014
חבר באתר עדכנה את הפרופיל שלה.
יוני 15, 2013
חבר באתר אמרה: אני רוצה לברך את ילדי בני המשפחה לחודש מאי ואתכם הסליחה שפסחתי עליכם, לא בכוונה, הזמן טס.
אפריל 15, 2013
חבר באתר אמרה: חג עצמאות שמח לכל המשפחה ולמדינת ישראל בת -65(יוצאת לפניסיה?).
ספטמבר 29, 2012
חבר באתר פרסמה כתבה חדשה: לאור הכוכבים בשארם א-שייך.
יולי 18, 2012
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-51 של דבורה מימוני-מימון:
 דבורה יקרה.

**מזל טוב**

ממש אמיתי, כתבתי ברכה מקסימה
הודות "למשחקי הקוקו של ה"גולם""
החליט משום מה להחליף את הדף
ואת הברכה שילח מי יודע לאן,
עצוב היה לי וחבל היתה בה השקעה
מקסימה ומצויירת וחבל על הזמן ):

איני יודעת מה גרם ל"גולם" ):
לצאת במלחמה של מחיקה
לא הבין כי מדובר באחותי
שרק אתמול חגגה את יום הולדתה
בחיבור חשבון זה יצא שהיא בת 1+50
ממש לא בשמיים אלא זו מחצית המאה.

כאן ועכשיו כנאמר בכוכב נולד
חיפשתי ותרתי אחר מילות הברכה
אולי הסתתרו להן אי שם בפינה
מתחת למיטה או בכלל בארון.
מה ארון?! לנו דלתות פתוחות
ואין כאלה הנחבאים בין הבגדים.

חחחחחחחה מאין השטויות
הרי בברכה עסקינן <3

קבלי :))
מלוא הטנא במיני אהבה
זר ברכות צבעוניות ומעוטרות
וזר איחולים כצבעי הקשת בענן.

שלך כמו תמיד
אחותך ניקולי <3 
יוני 21, 2012
חבר באתר שדרגה את האתר למסלול פרימיום
יוני 18, 2012
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-14 של מתן מימוני-מימון:
 היי מתני,אחיינית יקרה שלי,
מהדרום אל הצפון הרחוק,
שלוחה אלייך ברכתי, (בחרי את הדרך:קו אוירי או דרך כביש 6?)
להצלחה ובריאות,
להגשמת משאלות ושאיפות (אוף נדוש לא?????-אבל חשוב!)
לשמחה,כייף ,חיוכים והנאות קטנות כגדולות
וגם למתנות ופינוקים (בבקשה מרים וצביקה-לפנק,לפנק,לפנק....)
אוהבת ומחבקת
דבורה 
אפריל 20, 2012
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-28 של הילית אליאס:
 היי פתיתה,
היי משפח אליאס? לא טעות זו לא משפפ' אליאס...טררר ניתוק כן השיחה נותקה ( זכרי זאת וזכרי למי עשית זאת-אוהבת תמיד תמיד)
אז מה מאחלים לאחיינית הכל-כך מיוחדת? המשיכי להיות כזו מיוחדת כי זה המיוחדות.
נמרים ואריות ,ודאי ישמחו אף הם לשלוח לך את ברכתם-שולחת במקומם(ודאי שהם מרשים לי ,כי גם אני חלק מעולמם דבורה .
....
המשך.... 
אפריל 15, 2012
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-28 של הילית אליאס:
 הילית , ילדה של אמא<3
~~~~~~~~~~~~~~~

היום יום הולדתך , 26 אביבים חוגגת
אאחל לך את כל הטוב שבעולם,
אתן לך מלא הטנא אהבה , חיבוק ונשיקה:)
ילדה שלי, את רחוקה וחסר לי המגע,
חסר לי החיבוק לעטוף אותך אל חיקי
להעניק לך את הנשיקה ללחיים
היפיפיות, מזל טוב ילדה שלי.
שולחת מלא'ן ת'לפים איחולים וברכות,
תבחרי את המתאים לך ביותר!
היליתה שלי - זכרי שאמא ואבא
הכי הכי אוהבים את הילדה שלהם,
את הילדה המיוחד והמוכשרת,
הילדה בעלת נימוסים ורגישות,
לסביבה ולכל חי עלי אדמות.
היום אנחנו חוגגים עם המשפחה
אצלנו בבית וכל כך היה מתאים
שזה יהיה לכבוד יום הולדת
ואת במרכז העניינים <3
את בישראל - מדינתנו,
ואנחנו בגולה מדינת הדוד סם.
למרות המרחק הלב פועם בהתרגשות
ואמא מתאפקת ובולמת דמעה סוררת.

מה נותר עוד לכתוב -
א-ו-ה-ב-י-ם ה-מ-ו-נ-י-ם <3
<3 :) <3 :) <3 :) <3 :) <3

אמא ואבא כמו תמיד!! 
מרץ 30, 2012
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-1 של שביט יחזקאל:
 שביט נסיכה קטנטנה <3

הנה עד לא מזמן זוכרת את היום שבאתי לבקר
ולראות את הנס הקטן שנולד אך לפני יומים.
זה היה בבית חולים באשקלון.
כל כך קטנה ומיוחדת, כולי התרגשות להחזיק אותך,
זה היה מספר ימים לאחר בואי מארה"ב .
כן שביט ,את שבית לבבות כבר ברגע הראשון
שנפגשו בפנים המקסימות.
הנה עברה שנה ואת "כמעט" גדולה - בת 12 חודשים
אביביים.
שביט ,כותבת לך מרחוק עם ים של אהבה וגעגועים
מאחלת את כל הברכות והאיחולים שקיימות

וכל תבקשי ------------>>>> לו יהי <3

את הצחוק והחיוך שהם חלק מאופייך המקסים והנוח,
את מבט עינייך הסקרניות לכל תנועה במרחב
וההתחברות לאוקינוס של אנשים בשבט הלא קטן כלל.
יש בו מכל המינים והזנים - רק תבחרי מה עדיף לך.
היי מתוקנת - את מתארת איזו בחירה יש לך לבייבי -סיטר?!

ברוכה את להוריך ולכל המשפחה.

מ-ז-ל ט-ו-ב :)

ושפע של התחלות חדשות
לשנה החדשה הנפרשת לרגליך.

דודה ניקול מעבר לים!

אוהבת במלא'ן ת'לפים
חיבוקים ונשיקות. 
מרץ 26, 2012
חבר באתר הוסיפה הערה על אירוע יום ההולדת ה-12 של איתמר מימוני - מימון:
 איתמר יקר <3

הייתי מאוד רוצה לשלוח ברכה לכבוד
יום הולדתך, אך נבצר ממני היות ואין לי את
המייל שלך.
אשמח מאוד אם תעדכן באתר בעזרת אמא.


לאיתמר המיוחד ויקר!!

מאחלת צרור ברכות ואיחולים
ליום הולדתך.
ילד יקר הצלחה בכל אשר תיגע ותשאף.
והעיקר לצחוק תמיד גם כאשר עצוב לפעמים.

מרחוק חיבוק ונשיקה
מתגעגעת ואוהבת תמיד

דודה ניקול. 
 
צפה בחדשות ישנות
כתבות
גנאלוגיה:סיפורו של שליח ישראל בשנת 1928 /נפוצותינו ונדודיו כרך ד סוכות.
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-3 ביולי 2014 22:11

אחד הדברים שמחזיקים אותי בהמשך חיפושי שורשי המשפחה
נתנו את האות הכי מרגשת כאשר לחצתי על השם "יוסף"
באחד הפעמים של חיפוש.
הופיע לפני כתובת המפנה אותי לסיפור חיי.
מיד העלתי את העמודים המתבקשים
(אגב זה לוקח זמן וכל עמוד עד שעובר נשמתי צונחת יחד איתו.)
הגעתי לעמ' המיוחל 310בספר/חוברת בשם
נפוצותינו ונדודיו.....
שם מוצאת את סיפורו של החוקר, סופר המדהים על אבות אבותינו
ה"בחוצים" באוהלי קדר בעמק סרס.

קראו תהנו ותתרגשו, פיסת סיפור מחיי המשפחה הנודדת
ומרתקת בשורשיה.

שלכם כמו תמיד
אוהבת ומחבקת
ניקול

0 הערות|5 צפיות|צפה בכתבה המלאה
סיפורים משפחתיים:לאור הכוכבים בשארם א-שייח / פרק ב'
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-20 ביולי 2013 01:12

לאור הכוכבים / פרק ב'

דינה המקסימה כמו תמיד לא הפסיקה
לחייך ולצחוק ומידי פעם קיבלתי את החיבוק
הראוי מחברה כמוה //עוד הוסיפה שאני מסמיקה
בכל פעם שהזכרתי נגיעת יד או את שמו.
ואיך לא? הרי הוא נושא מחשבותי מעכשיו
ואיך אפשר לשכוח את הפנים עטורי הזקן
העיניים הבורקות וחיוכו המקסים// כל אלה
אוגדו יחד בשם מנשה , לגבי שם משפחתו טרם
ידעתי// הכל בא בצעדי צב לאט לאט אך בטוח
(זאת יודעת היום)//
משסיימתי לספר את קורות אותו ערב יום שלישי
ולשתות את הקפה שדינה הכינה הוסיפה הגברת -
עכשיו יש לי מסר עבורך, מנשה החמוד היה כאן
שאל אם הגעת ואם ידוע לי מתי?
בנימוס וללא שאלות עניתי לי את הידוע לי ולא יותר מכך//
בקיצור אני שוןאלת אותה מה עוד אמר לך?
היא מחייכת כמו תמיד ומוסיפה שברגע שאני מגיעה
לבקר אותו במרפאה.
מה? אני שואלת והכעס החל לחלחל לתוכי//
מה חושב לו האדון בא , שאל ונותן הוראות למי? לי.
אין מצב אם הוא רוצה לראות אותי" יבוא מוחמד אל ההר".
לא זזה מכאן , את שומעת דינה או שמתעלמת מדברי?
דינה קופצת לכיווני ומחבקת מתוך אהבה כנה.
"ניקולי , אז מה הוא רק שאל ורצה לראות אותך אולי יש לו עבודה
ואינו יכול להתפנות ולעזוב אך כן רוצה לראות אותך .
נו , אל תתעקשי חבל הוא קסם של בחור//
כן, כן גם אני קסם של בחורה זה לא אומר שאני צר5יכה ללכת אליו כי
האדון ביקש. דינה האמת שאני עייפה ועוד יש לי ישבת נגדים
כך שבכל מקרה אני לא פנויה כרגע לבקר אותו ולא יודעת עד מתי הישיבה//
לא אהבתי את ישיבות הנגדים, הייתי צעירה וחדשה לעומת השאר
המשופשפים בבקשות ויודעים בדיוק מה רצונם וכיצד לבקש.
בעוד שאני התמימה והביישנית מקשיבה בקשב רב ללמוד

מניסיונם של השועלים הותיקים והיה מה ללמוד.
מתארגת ליציאה מביטה על דינה ואח"כ על המיטה ומרגישה את העיפות
בכל גופי, להגיע מהמושב לשדה התעופה לוד(כך נקרא בזמנו)
היום אותו אחד בשינוי אדרת - נתב"ג ד.ב. גוריון.
דהיינו ראש ממשלת מדינת ישראל הראשון.
היתה ישיבה ארוכת שאורך הגלות, רובם היו עייפים ומשווממים
אותו סיפור כמעט לכל אחד והמסקנה הסופית - לעבוד ולעבוד יותר רציני,
יותר רציני וקשה ממה שעשיתי אין מצב שיש מה להוסיף אולי מדובר
"לחמקניים" אגב אז עדין לא היו כאלה בשמי המדינה(ח"א).
מדדה את צעדי לכיוון מגורי בנות מה שאומר שבדרך עלי לעבור תחילה את בנין המרפאה ואת המאיישים אותה ובניהם מי אם לא מנשה.//
האמת לא היה לי כוח לחשוב על מילה אחת או עמידה רק למיטה
"צעק גופי" כן כן למיטה מחר יום עמוס והעבודה מרובה.
מתחילים את השבוע.
עברתי את "האוייב" בשלום , לא היה מארב ולא צלפים.
הגעתי לחדר, פתחתי בשקט בשקט דינה כמו תינוקת
ישנה ועל המיטה פתק מקסים בכתב ידה...
"ניקולי, לילה טוב ומחר אם יש חדש תעירי אותי מוקדם לספר".
על שניה אחת אני לא מוותרת במיטה ואין מה לספר,
ניגשת למקלחות לשטוף פנים וידיים וכל השאר.
חוזרת פושטת מעלי סוף סוף את המדים ומחליקה לפיג'מה
האהובה עלי והופ בקפיצה למיטה,,אחת, שתיים שלוש עייני נעצמות

ומי בכלל זוכר אם ספרתי עד שתיים או שלוש אך זו היתה כוונתי.
צללתי עמוק עמוק לשינה ללא הפרעות ובהמשך כמובן
יש מי שמבקר אותי מידי לילה כמעט לפחות שתיים עד שלוש ואולי יותר
היות ואיני זוכרת את כולם- החלומות :)
אם חלמתי על מנשה ? לאאא
חלמתי על הטיסה והישיבה, לא נחמד.
מתארגנים ליום החדש דינה התעוררה ממש מספר דקות לפני
מותחת את הידיים ורגליים ומניעה את גופי ימינה שמאלה, ימינה שמאלה.
פה ושם שמעתי את הקליק שהשתחרר מבועת האויר שנוצרה בין העצמות.
דינה מתקרבת למטתי ..נו מה היה?
נו דינה באמת..מה קורה לך? הייתי מספרת לך גם אם לא היית שואלת.
מהישיבה הגעתי לחדר בשלום , התארגנות לשינה ומיד צלילה עמוקה
אל תוך הלילה, נקודה סוף.
ממהרת לחדר האוכל לחטוף איזו לחמניה וגבינה צהובה ואם היה לי מזל
נותרו מספר פרוסות עגבניה, לשתות כבר באלחוט יחד עם שאר
המשמרת. מגיעה למקום חיבוקים, נשיקות מכולם מביטים בי
וכל אחד ואחת בתורם מעירים הערות.. איך אני נראית? עייני בורקות ויפות
ויש מעין חיוך קטן ומסתורי..אמאל'ה מה קורה לכם ומה נפל עליכם
סוף שבוע בבית, חוזרת תשושה ממהרת לישיבה וחזרה לחדר
לשינה שכל כך יחלתי.
מי מכין לשתות או שאני מכינה? לא גברת מימון הקפה שלך כמעט מוכן רק למזוג חלב ואת מקבלת אותו פלוס עוגיות ביתיות, אטוי איך שכחתי להביא את העוגיות
שאמא שלי הכינה, טוב מחר מבטיחה.
כן אמא שלי היקרה ידעה אילו עוגיות אהובות עלי ומאוד השתדלה להכין לי אותן
אמא שלי הכוונה לממה בקמץ(אמא בצרפתית) ועם הזמן הפך לממה בסגול(מה שאומר סבתא בצרפתית - עבור הנכדות, הנכדים, הגיסים והגיסות עוד אחרים בדרך שנדבקו).
העוגיות נמסות בפה עשויות מקמח ואשל ומעט מרגרינה, מה שיוצא מזה בצק פריך וטעים תוסיפו את המילוי כמו -לוקום, ריבה או שוקלד פחות אוהבת. טעים טעים שאין מה להוסיף ועם הקפה הולך מעולה.
בנתיים בצידו האחר של המחנה מתקתק אתת יום העבודה באחריות החובש מנשה.
פה ושם יצא לי לחשוב עליו ומה חושב על התנהגותי שלא קפצתי למרפאה.
"נו מה איכפת לי הבעיה היא שלו, אם רצה מאוד לפגוש אותי היה מתאמץ.
עוד אני חושבת בנושא לכיוון מגורי הבנות ממש בפתח הרחבה של המרפאה , מי עומד? החובש מנשה! או שלום גברת מה שלומך? איך עברה הטיסה?
ועוד שאלות שלא זוכרת ואיך עלי לזכור כשרגלי התלו לרעוד ומרגישה את החום בפני. כן היה לא קל והגעתי עייפה מאוד ולא די בכך המתינה לי ישיבת נגדים ארוכה כאורך הגלות, משפט שאהבתי להשתמש בו.(אולי מראה על המצוקה הייתי נתונה באותו זמן, מי יודע?) כן, מקווה מאוד שקיבלת את המסר מדינה, כן היא העבירה לי
וכמו שהבנת הרגע לא היה לי זמן, רגע לנשום עבור ריאותי לא היה.
כך שמיד בחזרה לחדר צללתי מיד למיטה.
איני יודעת מדוע אך הרגשתי שעלי לעזוב את המקום ולגשת לחדרי הממוזג חם מאוד בחוץ גם אם השעה היתה חמש אחר הצהריים השמש מנווטת את קרניה בדיוק למקומות שאיני רוצה בהם. זהו אני בחדר נזרקת על מיטתי , עוצמת עיניים ובאה מנוחה ליגיע, מה טוב מזה רענון כל הגוף הכל שוקע , שוקע יחד איתי. דינה מגיעה לחדר מעירה אותי .."ניקולי בואי נרד לחדר האוכל לארוחת ערב אני מאוד רעבה".
גם אני עונה לה , ניגשת לצחצח שיניים ולשטוף פנים,
יותר מאוחר התקלח ואחליף לאזרחי, דינה יש לך תוכניות? אני שואלת, לא יודעת לא חשבתי על כלום, לא מש הוא מיוחד. טוב נראה כבר אחרי שנחזור ממשיכה את השיחה ויוצאות לארוחה, כמו תמיד כמעט אותו תפריט ואני בוררת מה יש לי לאכול?
שוב גבינה צהובה, לא אולי יש סלט וגבינת קוטג' אם כן מעולה ! דינה מרימה ידה מהשולחן לנווט את הדרך אליה, חדר האוכל עמוס בחיילים וחיילות כולם רעבים ואני רוצה מים, יש איז היופי ועוד קרים וגם סלט וגבינה בדיוק מה שרציתי.......
אנחנו בחדר נקישה בדלת..שתינו קופצות וליבי הולם כמו שאף פעם לא הלם כך, החובש מנשה אין לי כוח לראות אנשים , דינה ניגשת לדלת ובדרך עוד מודיעה בקולה המקסים "פתוחחח" ומיד אחרי צהלה החבר שלה בפתח החדר. יופי אני שמחה אך מאוכזבת במקצת, נו באמת מה כבר חשבתי שיהיה ואי היתה טעות מצידי לא לבקפוץ אליו כמו שהוא ביקש? לא ניקול התנהגת בדיוק כמו שצריך הבעיה היא שלו ואין לך על מה להצטער - מה שהיה היה ומי יודע מה ילד מחר ומחרתיים ואולי בעוד חודש, הרי יש הפתעות בחיים .

סוף לפרק ב'
המשך יבוא......

כתבה ניקול אליאס/מימון
נייפלס פלורידה 02:11 בלילה
20 ביולי 2013 , תשע"ג.

0 הערות|6 צפיות|צפה בכתבה המלאה
הודעות:ימי הולדת
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-2 באוגוסט 2012 12:20
רוני יקרהKiss

מתנצלת מראש על מתנתי הצנועה עקב מצבי הפיננסי.Cry

מקווה מאוד שתאהבי ותשמחי לקבל את "השי הצנוע".Surprised

מי יתן ובבוא היום לו נייחל - יהיו לי $ כעלי השלכת הנושריםSmile

במהלך עונת הסתיו, לא אחת או שתיים אלא יהיה זה כבקשת הגברת....Tongue out

ועל כן נסיים במילה אחת קטנה בעלת משמעות ענקית ====> א....מ...ן Innocent

כמו תמיד שלך מאי שם בצפון

אוהבת מכל ה<3
ניקולי.
0 הערות|5 צפיות|צפה בכתבה המלאה
ילדים:שירי ילדים
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 04:21
יא ואלאדי

יַא וְאלָאדִי
הָה - הָה
גַ'את אֵל ספִינַה
הָה - הָה
דַכֵילט אֵל קוּזִינֵה
הָה - הָה
גֵ'יבְּט אֵל סַרְדִינַה
הָה - הָה
לְוַאלְדִי לַעְזִיז

הָה - הָה


0 הערות|3 צפיות|צפה בכתבה המלאה
ילדים:שירים לילדים
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 04:06
חדר קטן

חדר קטן צר וחמים
ועל הכירה - אש.
שם הרבי את תלמידיו
מורה אלף בית.

את תורתי ילדי חמד
שימעו, זיכרו נא!
אימרו שנית וחזורו:
קמץ אלף א.

שימו עין, הטו אוזן
אל הכתוב פה
מי שיקרא היטב עברית
דגל אתן לו.

את תורתי ילדי חמד...


0 הערות|5 צפיות|צפה בכתבה המלאה
תקשורת:ארץ ישראל בעת העתיקה.
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 03:52

Innocentארץ ישראל בעת העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היסטוריה של ארץ ישראל

לוח התקופות בארץ ישראל

ארץ ישראל בעת העתיקה הינה תחום מחקר ענף בתחומי ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה מאז המאה ה-19. בספרות המחקר הרבה, שהשתתפפו בכינונה והרחבתה חוקרים מרחבי העולם, הוצעו מספר תיקופים ונושאים עיקריים למחקר.

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה] תקופת האבן הקדומה

חתך השכבות הארכאולוגיות במערת טבון שבנחל מערות. שכבות G,F,E שייכות לתקופה הפלאוליתית התחתונה ושכבות D,C,B - לתקופה הפלאוליתית התיכונה

[עריכה] התקופה הפלאוליתית התחתונה

Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – התרבות האשלית, התרבות האשלו-יברודית

זמן התחלתה של התקופה הפלאוליתית התחתונה בארץ ישראל מוגדר על פי הממצאים הארכאולוגים המוקדמים ביותר. מפעם לפעם, עם התגלותם של ממצאים קדומים יותר, מוגדר משך התקופה מחדש.

כיום, האתר הארכאולוגי הקדום ביותר המוכר בארץ ישראל - לפי הערכות שונות גילו נע בין 1.55 ובין 1.2 מיליוני שנה - הוא אתר ליד תל עובדיה בו נמצאו כלי-אבן רבים מן התרבות האשלית, אם כי רגליים לדבר שבני מינים של סוג האדם עברו דרך הארץ עוד קודם לכן.[1] אתרים נוספים מתקופה זו כוללים את גשר בנות יעקב, המתוארך לגיל של 790 אלף שנה לפני זמננו בשיטות פלאומגנטיות, ובו נמצאו כמה מן העדויות הקדומות בעולם לשימוש באש ובכלי עץ. מוערך כי בני האדם שהותירו את השרידים באתרי עובדיה וגשר בנות יעקב השתייכו למין הומו ארקטוס, אף כי מאובני האדם המעטים והחלקיים מאוד שנמצאו באתרים אלו אינם מספיקים לזיהוי ודאי. אתר נוסף מתחילת התקופה הפלאוליתית התחתונה הוא ביצת רוחמה בצפון הנגב.

רוב האתרים מהתקופה משתייכים לתרבות אשלית וברבים מהם נתגלו שרידי פילים ביחד עם כלים מצור ובזלת. אתרים בולטים נוספים הם רבדים, חולון, מערת טבון בנחל מערות ואתר ליד קיבוץ עברון.

בשלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה, בין 400 ל-250 אלפי שנה לפני זמננו, הופיעה התרבות האשלו-יברודית. לתרבות זו כנראה משתייך בין השאר האתר בבריכת רם שברמת הגולן, שבו נמצאה "ונוס מברכת רם", שיש הרואים בה את הייצוג העתיק ביותר של דמות אנוש. מאובן אדם מתקופה זו הוא איש הגליל - שבר גולגולת שהתגלה על ידי פרנסיס טרוויל-פיטר במערת זוטייה שבנחל עמוד, וכיום נוטים לסווג אותו כהומו היידלברגנסיס או הומו ספיינס ארכאי. אתרים אשלו-יברודיים בולטים הם מערת טבון בנחל מערות ומערת קסם.

[עריכה] התקופה הפלאוליתית התיכונה

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – התרבות המוסטרית

תקופה זו הנקראת גם "תקופת האבן הקדומה - שלב תיכון" מתוארכת בין שנים 250,000 - 45,000 לפנה"ס. מתקופה זו נמצאו בארץ מאובני האדם הניאנדרטלי והאדם הנבון (הומו ספיינס). מאובני האדם הנבון בארץ-ישראל הם בני האדם המודרניים (מבחינת אנטומית השלד שלהם) העתיקים ביותר שנמצאו מחוץ לאפריקה. לא ברור עדיין אם הניאנדרטלים ובני האדם המודרניים חיו זה בצד זה, או שהם השתלטו על הארץ לסירוגין, אולי בעקבות תנודות האקלים הגלובלי שאפיינו את תקופת הפלייסטוקן, אך ידוע שהם השתמשו באותה תרבות כלי-אבן - התרבות המוסטרית. שרידי תרבות זו נמצאו מהנגב ועד הגולן, בעשרות אתרים במערות וכן תחת כיפת השמיים. על פי גודל האתרים ותכולתם נמצא שאוכלוסיית הארץ הייתה דלילה. החבורות היו קטנות והתקיימו על צייד, אכילת נבלות ולקט של צמחי בר. בעלי החיים העיקריים שניצודו היו צבי ארצישראלי, יחמור פרסי ובקר-בר. באתרי המערות בארץ ששימשו למגורים עונתיים נחשפו עשרות שלדים קבורים. שלדי האדם הנבון המפורסמים ביותר הם ממערת הגדי בנחל מערות ומערת הקפיצה (קפזה) בגליל התחתון, והשלדים הניאנדרטלים נמצאו במערת טאבון שבנחל מערות, במערת כבארה ליד זכרון-יעקב, ובמערת עמוד שבנחל עמוד‏[2]. אתרים בולטים נוספים הם מערת מיסליה, ומערת ספונים בכרמל ומספר אתרים קטורים (פתוחים) בגולן, בנגב ובמישור החוף.

[עריכה] התקופה הפלאוליתית העליונה

תקופה זו בארץ ישראל מתוארכת בין השנים 45,000 לפנה"ס ועד 20,500 לפנה"ס, ואתריה משויכים לשתי תרבויות: התרבות האוריניאקית והתרבות האחמרית. בתקופה זו נמצאו מספר חידושים טכנולוגיים כגון שיטות סיתות כלי הצור, המצאת חץ וקשת וכן בייצור כלי אבן לכתישת מזון ולהכנת צבעים. האדם החל לייצר כלים גם מעצמות בעלי חיים והשימוש בקונכיות לקישוט נעשה נפוץ הרבה יותר. באתרים השונים נמצאו חלקי שלדים, אבל לא נמצאו בתי קברות מתקופה זו‏[3]. נראה כי בתקופה זו נכחד האדם הניאנדרטלי בארץ -ישראל, במקביל להעלמותו משאר אזורי המזרח התיכון ומאירופה.

[עריכה] התקופה האפיפלאוליתית

שרידים אפיפלאוליתיים מהתרבות הנאטופית בטרסת מערת הנחל: קיר תמך, מכתשי סלע והעתק של קבורה
Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – התקופה האפיפלאוליתית, התרבות הכבארית הגאומטרית, התרבות המושאבית, התרבות הנאטופית

בתקופה הזאת, המגשרת בין חברות הציידים-לקטים הניידות של תקופת האבן הקדומה לבין הכפרים החקלאיים של התקופה הנאוליתית, התקימו באזור הים תיכוני של ארץ ישראל שלוש תרבויות: התרבות הכבארית מתוארכת לשנים 18,000 - 12,500 לפנה"ס. והתרבות הכבארית הגאומטרית מתוארכת לשנים 12,500 - 10,500 לפנה"ס, והתרבות הנאטופית בין השנים 10,500–8500 לפנה"ס (תיארוך פחמן 14 לא מכויל).

התרבות הנאטופית משכה את תשומת הלב המחקרית בשל היותה תרבות הציידים-לקטים האחרונה, על מפתן המהפכה הנאוליתית וראשוני החקלאים. התרבות החומרית הנאטופית הייתה עשירה והיא משקפת שינויים מרחיקי לכת במבנה החברתי והכלכלי של אוכלוסיות פרהיסטוריות. שרידיהם מלמדים על חברה מורכבת ונייחת. יישובים נאטופיים התגלו בכל ארץ ישראל, אך האתרים הגדולים והעשירים ביותר נמצאו בכרמל ובגליל, כגון מערת הנחל בנחל מערות ונחל אורן בכרמל, מערת היונים בגליל המערבי ועינן בעמק החולה. יש להבחין בין אתרי חניה קטנים ששטחם כמה עשרות ממ"ר, לאתרים עונתיים כמה מאות ממ"ר ובין אתרי בסיס גדולים שיושבו במשך רוב השנה. בישובים אלה התגלו יסודות של מבני מגורים מאבני גוויל וכן ממגורות לאחסון מזון. מבחר החפצים בהם השתמשו היו מגוונים יותר מאשר בתקופות שקדמו לתרבות זאת. כלי הצור העיקרי היה "הסהרון" כלי מאבן צור בצורת סהר קטן שנהגו לשלבו כסכין בידית מגל או כחוד של חץ. נעשה גם שימוש בכלים מעצמות של חיות. באתרים נחשפו גם כלים מאבן שנראו כמו קערות ועליים. בפעם הראשונה נמצאה בארץ ישראל תרבות אשר השקיעה זמן בפיסול וגילוף אומנותיים. נמצאו ידיות מגל מעוטרות בראשי חיות שנעשו מקרניים ומעצמות בעלי חיים. נמצאו גם צלמיות שנעשו מקרן, אבן ועצם.

השינוי באורחות החיים של הנאטופים בא לידי ביטוי גם ביחס לקבורות המתים. בחפירות נמצאו בתי קברות במערות ובאתרים מחוץ למערות. מספרם הרב של השלדים שנמצאו מעידים על התיישבות ממושכת ואולי רציפה באתרים אלה.‏[4][5]

[עריכה] התקופה הנאוליתית

מבנים מעוגלים שנמצאו באתר גשר מהתקופה הנאוליתית קדם קרמית א'
דגם של המגדל העגול ביריחו – חתך המציג את מקום קבורתם של 12 השלדים שנמצאו במגדל במורד המדרגות. התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית א', המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס
גולגולת אדם מכויירת מביסמון אתר ארכאולוגי בעמק החולה. התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב' - העתק, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס

התקופה הנאוליתית מתוארכת בין השנים 8300-8500 ועד 4300-4500 לפנה"ס לערך. התקופה מתחלקת למספר תקופות משנה.

[עריכה] נאוליתית קדם קרמית א' (PPNA)

תקופה זו מתוארכת בין השנים 8300-8500 לפנה"ס ועד 7500 לפנה"ס. זו תקופת המעבר מחברת ציידים-לקטים לחקלאות. בתקופה זו נמשך תהליך השינוי החברתי-כלכלי שהתחיל בסוף התקופה האפיפלאוליתית. בתקופה זו נוסדו הכפרים החקלאיים הראשונים בעולם. באתר גשר נמצאו שרידי בית מלאכה לייצור כלים מבזלת. יש גידול בשטחי היישובים לעומת התרבות הנאטופית שקדמה לה, הבתים נבנו עם קירות עגולים או סגלגליים. שינויים בארגון החברתי ובמפעלים ציבוריים כגון חומה ומגדל ביריחו וכן שינויים במכלול הכלים. תהליך זה לווה בהתפתחות דתית ופולחנית. בארץ נמצאו מספר אתרים מתקופה זו במספר אתרים זוהו שרידי אדם. במנהגי הקבורה נמצאה המשכיות לתקופה הקודמת. המתים נטמנו בחצרות או מתחת לרצפות הבתים על פי רוב בתנוחה מכווצת או מכווצת למחצה. אחד האתרים מתקופה זו נמצא ביריחו. אתרים נוספים נמצאו בנתיב הגדוד, אתר חתולה שליד לטרון שם נמצאו שלושה שלדים של מבוגרים בתנוחה מכווצת או מכווצת למחצה שרועים על גבם. שלד אחד היה ללא גולגולת. בנחל אורן שבהר הכרמל גם שם נחשפו שלדים בנוחות מכווצות ועוד. באתרים מתקופה זו נמצאה כמו גדולה יותר של שלדי ילדים מאשר בתקופה שקדמה לה. ייתכן והדבר מצביע על עלייה בפוריות של הנשים כתוצאה מגורמים חברתיים כגון: התנהגות חברתית התומכת בריבוי תינוקות, לידות בגיל צעיר יותר ועוד.‏[6]

[עריכה] נאוליתית קדם קרמית ב' (PPNB)

מתוארכת בין השנים 7500 לפנה"ס - 6000. בתקופה זו התבססו הכפרים החקלאיים. החקלאות הופכת להיות הבסיס הכלכלי העיקרי של אנשי התקופה. הגידולים העיקריים הם דגניים וקטניות. בנוסף עזים וכבשים מבויתים החליפו חלקית את צייד חיות הבר. אחת ההתפתחיות החשובות היה המעבר ממבנים עגולים בתקופות קודמות למבנים מלבניים עם חדרים פנימיים. רצפות של בתים רבים כוסו בשכבות עבות של טיח שנוצר מכתישת אבני גיר ושריפתם. התפתחות זאת אופיינית לאזורים שבהם התבססה כלכלה חקלאית, יש גידול באוכלוסייה ולמשק הבית נוספו חיות מבויתות. השערת החוקרים היא שהשינוי נבע מהצורך להוסיף חדרים למשפחה המתרחבת. ההתפתחות בארץ ישראל הייתה חלקה מתמונת ההתפתחות במזרח התיכון כולו.‏[7]

בתקופה זו חלה התפתחות טכנולוגית והחל ייצור של להבי צור בעלי פרופיל ישר. מלהבים אלה עוצבו להבי מגל אשר שימשו לקציר, ראשי חץ, מרצעים, מקדחים ועוד.

לא זוהה הבדל במנהגי הקבורה של תקופה זו לעומת התקופה הקודמת. הקברים נחפרו בין הבתים. התנוחה השלטת היא התנוחה המכווצת כשהרגליים כפופות אל הגוף והידיים מקופלות. שלדי תינוקות נמצאו לאורך בסיסי קירות הבתים וגם מתחת לסיפי הדלתות. באתר ליד כפר החורש נמצאו עצמות אדם בתוך בורות קבורה מתחת לרצפות טיח ביחד עם עצמות בעלי חיים כגון עזים כבשים ובקר. בכל האתרים נמצאו גם קבורות משנה בעיקר של שלדים ללא גולגלות וגולגלות ללא שלדים. ביריחו נמצאו גולגלות משוחות בטיח או בצבע, בחלק מהגולגלות הובלטו ארובות העיניים על ידי צדפות. גולגלות אלה הנקראות "גולגלות מכוירות" נמצאו גם בביסמון שבעמק החולה, במערת נחל חימר במדבר יהודה, בתל רמאד שבסוריהעין ע'זאל שבעמק הירדן המזרחי ועוד. ניתוק הגולגולת מהגופה היה מקובל כבר בתקופה הנאטופית ונמשך גם לחברות שחיו בתקופה הנאוליתית, אולם רק בתקופה זו התווסף מימד הכיור ועיטור הגולגולת.‏[8]

[עריכה] נאולית קרמית PN

פסלון אשה מחימר שנמצא בכפר הירמוכי, שער הגולן
Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – התרבות הירמוכית

תקופה זו נקבעה בין השנים 6000 לפנה"ס ועד 4500 לפנה"ס. בספרות המחקר מקובל לחלקה לשתי תקופות משנה:

  • נאולית קרמי א PNA - בין השנים 6000‏-5000 לפנה"ס.
  • נאולית קרמי ב PNB - בין השנים 4300/4500-5000 לפנה"ס.

החלוקה נקבעה על פי חפירות הארכאולוגית קתלין קניון ביריחו. שם הובחנו שני שלבים סטרטיגרפיים מובהקים שכבה יריחו VIII - נאולית קרמית ב, שכבה יריחו IX נאולית קרמית א. חלוקה זו משמשת עד היום.

תקופה זו שונה באופייה בארץ ישראל מהתקופות שקדמו לה. בתקופות האפיפלאולית והנאולית הקדם קרמית ההייתה ההתפתחות בארץ ישראל חלק בלתי נפרד מההתפתחות החברתית כלכלית ומההישגים האומנותיים והטכניים של המזרח הקרוב כולו. בסוף האלף השביעי חלה התפתחות של מערכות חברתיות מורכבות יותר באזורים מצפון לארץ ישראל, ובאלף השישי לפנה"ס מואץ קצב ההתפתחות בצפון מסופוטמיה צפון סוריה ואנטוליה.‏[9]

בתחילת המחקר

0 הערות|%1 צפיות|צפה בכתבה המלאה
תקשורת:ממלכת ישראל המאוחדת
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 03:45

ממלכת ישראל המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgערך זה עוסק בממלכה עברית בארץ ישראל שהתקיימה בתקופת המקרא. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו הממלכה המאוחדת (פירושונים).
היסטוריה של ארץ ישראל

לוח התקופות בארץ ישראל
מפת ממלכת ישראל בימי שאול ודוד

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים 12 שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כ-90 שנה, משנת 1020 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 930 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

התשובה לשאלה האם נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו נתונה במחלוקת ארכיאולוגית‏[1].

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה] היסטוריה מקראית

תולדותיה של ממלכת ישראל המאוחדת מסופרים במקרא, בספרים שמואל, מלכים והמקביל להם - דברי הימים. מספר חוקרים, לדוגמה ישראל פינקלשטיין בספרו ראשית ישראל, טוענים שהממלכה המאוחדת לא התקיימה כפי שמסופר במקרא, אלא הייתה לכל היותר ממלכה שבטית קטנה, היות שלא נמצאו עד כה עדויות ארכאולוגיות לקיומה. ישנם חוקרים המקצינים עוד יותר, ושוללים גם את זאת, אך כיום הם נמצאים בדעת מיעוט בקרב החוקרים.

[עריכה] הקמת הממלכה

על פי המקרא, הוקמה הממלכה בעקבות האכזבה ממשטר השופטים ודרישת השבטים משמואל הנביא לשלטון ריכוזי "ככל הגויים". לפי התנ"ך, הסיבה העיקרית להקמתה הייתה רצון העם לזכות בהגנת המלך.
סיבה נוספת לרצון השבטים המפוזרים להתאחד לממלכה מאוחדת העולה מהמקרא, היא שהשופטים ומפקדי צבאם התקשו להדוף את פלישות האויב הכנעני, כמו במקרה של ברק בן אבינועם. ככל הנראה, שלטון השופטים היה מסורבל ומושחת (עדות לכך נמצאת באופן שבו מתוארים בניו של עלי הכהן בספר שמואל).

[עריכה] ימי שאול

התגלותו של דוד לפני שאול במלחמת דוד וגלית על פי רמברנדט

על פי הכתוב בספר שמואל, המלך הראשון שנבחר על ידי אלוהים למלוך על ישראל הוא שאול משבט בנימין (שתואר "משכמו ומעלה"). למרות תוארו המלכותי, שאול דמה מאוד לשופטי ישראל באורח חייו הפשוט. שאול המלך היה הראשון שאיחד את עם ישראל ולחם בפלשתים. כמו כן היה הראשון שלחם בעמלק על מנת לקיים את מצוות מחיית עמלק. שאול גם נלחם בעמון, מואב, אדום ומלכי צובה (שמואל א', י"ד-מ"ז). העימות בינו לבין שמואל הנביא, שזעם על שלא שמע להוראותיו ובעיקר על שחס על אגג מלך עמלק, הוביל להתחרטות על הבחירה ונטילת המלוכה ממנו. במשך תקופה ארוכה היה עסוק שאול במרדף אחרי דוד שאותו זיהה, ובצדק, כמאיים על כתרו, עד שנהרג ביחד עם שלושה מבניו בקרב עם הפלשתים בגלבוע.

לאחר מותו של שאול התפלגה הממלכה למשך שבע שנים, בהן מלך דוד על שבט יהודה (בישבו בעיר חברון) ובנו של שאול, איש בושת, מלך על שאר שבטי ישראל.

[עריכה] ימי דוד

לאחר הירצחו של איש בושת השתלט דוד על כס המלוכה (לאחר שנבחר על ידי אלוהים בצעירותו וכבש את לב העם בניצחנו על גלית), איחד שנית את הממלכה ובסדרת ניצחונות הצליח להבטיח את עצמאותה של הממלכה המובסת, דיכא את הפלשתים ואף כבש את ירושלים המבוצרת מידי היבוסים וקבע אותה כעיר בירה נייטרלית מבחינה שבטית וכעיר קודש, כאשר ציווה להעלות אליה את ארון הברית.
דוד היה מצביא ומנהיג צבאי, וביחד עם בן - אחותו שר הצבא יואב בן-צרויה הוביל את ממלכת ישראל לשיא גודלה (מנהר הפרת בצפון ועד לעציון גבר שבדרום) לאחר שכבשה ארבע ממלכות מצפון וממזרח: ארם דמשק, עמון, מואב ואדום.

[עריכה] ימי שלמה

שלמה המלך בערוב ימיו, איור מאת גוסטב דורה.

לשיא השפעתה הגיעה הממלכה בימי שלמה, המלך שנודע בחוכמתו ("חכם מכל אדם"). שלמה, שתפס את המלוכה ברגע האחרון מידי אחיו הגדול אדוניה וכרת ברית שלום עם שכניו צידון ומצרים. שלמה הצליח לאבטח את דרכי המסחר החשובות, במיוחד את דרך המלך שעברה ליד החוף והייתה דרך המסחר הראשית עם מצרים.

שלמה נמנע ממלחמות, אך בזכות עושרו הרב נפלו ארצות אחדות תחת השפעתה של ממלכת ישראל המאוחדת, "שלום היה לו מכל עבריו מסביב". שלמה יזם מפעלי בניה רבים, ובנה בין היתר את בית המקדש הראשון (פרויקט שהקנה לירושלים מעמד מרכזי באזור). המחיר לאותם מפעלי בנייה ענקיים היה מסים כבדים ועבודות כפייה שהוטלו על העם, וגרמו למרמור רב בקרב השבטים (ונסיון למרד בראשות ירבעם בן נבט), ובסופו של דבר הביאו לפילוג מיד עם מותו של שלמה.

על פי התנ"ך הפילוג היה עונש לשלמה על חטאיו בכך שבנה מקדשים לאליליהן של נשותיו הנוכריות, כך גם עלייתם של הדד ורזון מאדום וארם שניסו למרוד בשלמה.

[עריכה] פילוג הממלכה

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

רחבעם, בנו הבכור של שלמה, לא הצליח לשמור על שלמות הממלכה, ועם עלייתו לשלטון היא התפרקה לשתי ממלכות עצמאיות, ממלכת יהודה שכללה את שבטי בנימין ויהודה ובתוכן ירושלים, וממלכת ישראל שכללה את עשרת השבטים הנותרים. על פי המסופר בספרי מלכים, הסיבה לפילוג הייתה התמרמרות העם על המסים הכבדים בימי שלמה, אשר רק שבט יהודה, שבטו של שלמה, היה פטור מהם. עם המלכתו פנו ראשי השבטים אל רחבעם בבקשה להקל עליהם במיסים, אך הוא החליט לא להפגין חולשה והעלה אותם. החלטה זו הובילה למרד בראשות ירבעם בן נבט שהכריז על פילוג 10 השבטים (מלבד יהודה ובנימין) מהממלכה.

[עריכה] יהודה וישראל לאחר הפילוג

ממלכת ישראל קיבלה את רוב השטחים הפוריים, ובכללם צפון ישראל, השומרון ומישור החוף, וכן את רוב התושבים (עשרה שבטים מתוך שנים עשר). בירתה הייתה העיר שומרון ומלכיה התחלפו באופן תדיר על ידי רציחות חוזרות ונשנות. לעומתה ממלכת יהודה (שבה נבלע גם שבט בנימין) החזיקה בירושלים ובבית המקדש, אך נאלצה להסתפק בשטח הררי ומדברי ורוב שנותיה הייתה חסרת מוצא לים פתוח (ים המלח הינו ימה סגורה). לאורך כל שנות קיומה מלכיה היו משושלת בית דוד.

אחרי חורבנה של ממלכת ישראל בידי אשור הצליחה ממלכת יהודה להמשיך ולהתקיים לפרק זמן קצר, עד שנכבשה בשנת 586 לפנה"ס על ידי נבוכדנצר השני, מלך בבל, אשר החריבה בעקבות מרד צדקיהו, אחרון מלכי יהודה.

[עריכה] גאוגרפיה

לפי התיאור המקראי, הממלכה השתרעה מהנגב עד הגולן וכללה את רובו של מישור החוף (פרט לחלק הדרומי שהיה בידי הפלשתים), את ערי יהודה והשומרון (ירושלים ובית שאן נכבשו רק בתקופת דוד) ואזורים בגדה המזרחית של נהר הירדן, שנמצאת כיום בשטחה של ממלכת ירדן המודרנית.

בין ארצות שהיו תחת השפעתה של ממלכה זו (ובתקופות מסוימות תחת כיבושה) אפשר למנות את ארם דמשק שמצפון, ואת אדום, עמון ומואב שממזרח. במקרא מוזכרים קשרי מסחר בין הממלכה לבין ממלכת צידון, ארץ אופיר (שרוב החוקרים ממקמים במזרח אפריקה) ועם ממלכת שבא (ככל הנראה בשטחה של תימן המודרנית).

הגבול הצפוני של הממלכה עבר בעיר תפסח

[עריכה] כרונולוגיה של הממלכה

Postscript-viewer-shaded.png
ערכים מורחבים – מלכי יהודה וישראל, כרונולוגיה של המקרא

[עריכה] ארכאולוגיה של הממלכה

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – ארכאולוגיה מקראית#המחלוקת על הממלכה המאוחדת

[עריכה] קישורים חיצוניים

גישת הכרונולוגיה הנמוכה

פרסומים על ממצאים הקשורים לממלכה המאוחדת

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ד"ר יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך, ראובן מס, התשס"ז.
  • דניאל לוי, מקרא וארכאולוגיה , בני רחל, התשס"ח.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ישראל לוין ועמיחי מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, יד בן צביתשס"א
0 הערות|2 צפיות|צפה בכתבה המלאה
תקשורת:לכסיקון תרבות ישראל(דוד המלך)
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 03:38
דף הבית > דויד המלך
דויד המלך
תקצירדויד המלך במקראדויד המלך במדרשי חז"ל דויד המלך בשירה העברית החדשההעשרה - קישורים

תקציר
דויד מלך ישראל, דויד בן ישי, מָלַךְ בשנים 1004 - 965 לפני הספירה. קורותיו מתוארים בעיקר בספר שמואל, ומציגים את דמותו כאיש ציבור - מלך ישראל, שהצליח בכל אשר עשה וזכה באהבת העם, וכאדם פרטי - בעל ואב, שלא רווה נחת ממשפחתו ולא ידע שלווה בביתו. דויד המקראי היה רועה צעיר ואדמוני, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א, טז 12). הוא התייצב ללא חת (וללא נשק) לפני גלית הפלשתי; היה לוחם וכובש, "גִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה"; מדינאי נבון "וַה' עִמּוֹ" (18); הוא הקים את הממלכה המאוחדת, קבע את ירושלים לבירתה וזכה להבטחת ה' כי מלכותו תישמר לו ולשושלתו עד עולם: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב, ז 16). דויד היה גם "נעים זמירות ישראל": הוא כתב מזמורים וקינות והיטיב לנגן. דויד במקורות חז"ל הוא "דמות הקרובה לעולמם שלהם, עולם התורה והמצוות". בשירה העברית דויד המלך מתואר בצעירותו - "...שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה" ונרדף, בבגרותו - אוהב נשים ומלך נוקם, ובזקנתו - עיניו "רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי."

דויד המלך במקרא
דויד בן ישי היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה. בצעירותו, בעודו רועה צאן, בחר בו ה' למלך, והוא נמשח בסתר עוד בימי שאול המלך. על פי הכתוב בספר שמואל א' (טז, 18) היה דויד הצעיר נער רועים אדמוני, יפה תואר ו"יְפֵה עֵינַיִם", "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל... וּנְבוֹן דָבָר", "וה' עִמּוֹ". הוא הגיע לארמון המלוכה בזכות נגינתו המופלאה בכינור, שכן באמצעותה ביקשו אנשי שאול להרגיע את נפשו המיוסרת של המלך. דויד מצא חן בעיני שאול המלך, והוא מינה אותו לנושא כליו (שמואל א, טז 11 - 23). במלחמה נגד הפלשתים היה הנער דויד היחידי שהעז להתייצב מול גלית, הענק הפלשתי, ובאומץ לב ומתוך אמונה בה' הצליח להרוג את הענק בקלע ובאבנים. ניצחונו של דויד על גלית הפלשתי הקנה לו מעמד של מנצח אהוב על עמו, אך העלה את קנאתו של שאול והביא להרעה ביחסו לדויד. עם זאת הכיר שאול בעובדה שדויד - ולא הוא - היה מעתה בחיר ה'. כדי להכשיל את דויד ואף להפילו בידי פלשתים הטיל עליו שאול תפקידים צבאיים ואף השיא לו את בתו מיכל לאישה. שאול המלך לא הצליח במזימתו, אך המשיך לרדוף את דויד, ודויד נאלץ לברוח למדבר יהודה. ניסיונותיו של דויד לשכנע את שאול שאינו חותר תחת מלכותו ואינו מבקש להורגו לא הועילו, ודויד נאלץ לברוח אל הפלשתים, אויבי ישראל. אחרי מות שאול עלה דויד לכס המלוכה ביהודה, בעיר חברון, ומלך שם שבע שנים וחצי. על שאר שבטי ישראל מלך באותן שנים איש בושת בן שאול, ורק אחרי מאבקים ובעקבות רציחתו של איש בושת פנו נציגי השבטים לדויד והמליכו אותו למלך ישראל (שמואל ב, ה 1 - 5).
אחת מפעולותיו הראשונות של דויד לאחר שהומלך על כל ישראל הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים והפיכתה לעיר הבירה ולמרכז דתי של הממלכה. דויד ביקש לבנות בית לה' בירושלים, אך ה' דחה את בקשתו והודיעו, שרק בנו יורשו יזכה לבנות את בית המקדש, ואף הבטיח לדויד ולזרעו את המלכות "עד עולם" (שמואל ב, ז 16). מלחמות דויד הכניעו את האויבים הוותיקים, הפלשתים, ובכיבושיו הוא הרחיב מאוד את גבולות הממלכה. דויד השליט בממלכתו מינהל ריכוזי ובו מרכז דתי ומינהלי אחד - בירושלים עיר דויד. ריכוזיות זו עוררה התנגדות ותסיסה בקרב שבטי ישראל, אך דויד גבר גם עליהן, ובמותו הוריש לבנו שלמה ממלכה גדולה, חזקה ומאורגנת. חייו האישיים של דויד, שמהם לא רווה נחת, מתוארים בהרחבה בספר שמואל (א-ב). הספר מזכיר מקצת נשותיו של דוד המלך, ובהן נשים שנשא למטרות מדיניות גרידא - וכן ילדים רבים. חטאו של דויד המלך עם בת-שבע היה בבחינת קו פרשת מים בתולדות חייו האישיים: אף על פי שקיבל את תוכחתו של נתן הנביא וחזר בתשובה, הוא נענש מבית, בתוך המשפחה: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם... הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 10 - 11), האסונות במשפחה רדפו זה את זה והביאו למותם של שניים מבניו, אמנון ואבשלום. בזקנתו היה דויד עד למאבקים עקובים מדם בין בניו על ירושת המלוכה, אך זכה לראות במשיחת בנו שלמה למלך. דויד המלך מלך ארבעים שנה; הוא היה בן שבעים במותו ונקבר בעיר דויד. כאמור, ספר שמואל מתאר בפירוט את קורותיו של דויד המלך,בעוד שספר דברי הימים השמיט את המעשים והאירועים המביכים בקורותיו, ובהם: פרשת בת שבע, אמנון ותמר, מרד אבשלום. וזאת על רקע מגמתו של ספר דברי הימים: "ומה שלא נכתב כאן... משום כבודו של דויד, שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד" (פירוש רש"י לדברי הימים א, ב 9). (ועיין ערך דויד המלך בספר דברי הימים).

דויד המלך במדרשי חז"ל
דמותו של דויד המלך במדרשי חז"ל שונה מאוד מהדמות המתוארת בשמואל ובמלכים, אך קרובה לדמותו של דויד בספר דברי הימים ובספר תהלים. דויד במקורות חז"ל - ובעקבות זאת במסורת ובתודעה של עם ישראל - היה מנהיג דגול, גדול רוח ותלמיד חכם, "דמות שיסודה הרוחני גובר בעליל על היסוד הארצי והגשמי שבה". על פי חז"ל הקפיד דויד בקיום מצוות, עסק בלימוד תורה יומם ולילה והיה גם נביא ושופט צדק. המדרש ממלא את החסר במקרא ומספר על לידתו ועל ילדותו של דויד: הוא נולד נימול - סימן לתפקיד המיוחד שיועד לו מרחם אמו; בילדותו התנבא על ניצחונו בקרב עם גלית הפלשתי ועל התפקיד שיהיה לו בבניית בית המקדש, אך אביו הגיב על כך בבוז. בחירתו של דויד למלך אינה מנומקת במקרא, ואולם המדרש מסביר כי ה' בחר בו להנהיג את ישראל בזכות יכולתו המוכחת ברעיית צאן: "מי שהוא יודע לרעות את הצאן ... יבוא וירעה בעמי." פרשת דויד ובת שבע נדונה במקורות חז"ל בהרחבה בניסיון לנקות את דויד מאשמה ולהוכיח שהוא לא חטא: "כל האומר דויד חטא אינו אלא טועה." וגם אם חטא, מיוחסת האשמה לבת שבע, כי היא פיתתה אותו, ומכל מקום, לפי חז"ל (וגם לפי המקרא) שילם דויד על חטאו ובא על עונשו: המדרש מסביר כי נתקיים בדויד העונש שגזר על עצמו בבלי דעת במשל כבשת הרש, והוא איבד ארבעה מילדיו: את בנה הראשון של בת שבע, את אמנון ואת אבשלום, ובמובן מסוים גם את תמר, שכן היא נותרה ערירית. המדרש גם מדגיש את החרטה של דויד ואת חזרתו בתשובה, שבעקבותיה מחל לו ה' על חטאו. מאז היה דויד סמל לחוזרים בתשובה: "מודה ועוזב ירוחם (משלי כח 13) - זה דוד."

דויד המלך בשירה העברית החדשה
התיאור של דויד המלך במקרא נרחב ומפורט ורב פנים, וארוגים בו חייו וקורותיו של מלך ושל אדם פרטי, ובהם ניצחונות צבאיים וכישלונות מבית, כישרונות והישגים לצד מעידות וחטאים.
התיאור של דמות אנושית גדולה ורבת פנים - מנערותו ועד זקנתו - מהדהדת גם בשירה העברית החדשה. שירים אחדים מספרים על דויד בצעירותו, "שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה" והפליא לנגן לפני שאול, ועל שניצחונו על גלית הבהיר לו "שֶׁאֵין עוֹד דָּוִדִים" והוא חש גלמוד. שירים אחרים נוגעים ברגעי מצוקה בחייו, כגון בבריחתו מירושלים מפני בנו המורד אבשלום, והוא "בּוֹכֶה בְּלֶכְתּוֹ", שורט את פניו וזועק: "בְּנִי בְּנִי / מָה עוֹלַלְתָּ לִלְחָיַי / מֶה עוֹלַלְתִּי לְחָיֶיךָ."
בשירו של יצחק שלו יש גם עיסוק בחטאיו של דויד: ניאופו עם בת שבע - "עָוֹן הַיָּפָה הָרוֹחֶצֶת בָּעֶרֶב" שאת בעלה שילח למות - בנימה סלחנית לחולשה אנושית רווחת: "גַּם אוֹתִי תִּעְתֵּעַ עַד פֶּשַׁע בְּשַׂר הַנָּשִׁים הַצָּחוֹר." בהמשך השיר הדובר מזכיר את נקמנותו של דויד ואת בגידתו בעמיתו ושר צבאו הנאמן יואב: "אַךְ כָּבֵד שִׁבְעָתַיִם, הַמֶּלֶךְ, חֵטְא גֶּבֶר לַגֶּבֶר רֵעוֹ", ומובעת משאלה: "מִי יִתֵּן וְנִגְנַז כָּל הַפֶּרֶק הַלָּז, אֶרֶג דָּם וּבְגִידָה". השיר מסתיים בתמיהה קשה ומרשיעה: "אַךְ הַגֵּד, אֲדוֹנִי, מֶה עָשִׂיתָ בְּנוּחַ עָלֶיךָ לְפֶתַע / מֶבַּט רֵעֲךָ הַיָּשָׁן, מֶה עָשִׂיתָ הַמֶּלֶךְ דָּוִד?"
בשירו של טוביה ריבנר מתואר דויד הזקן המסכם את חייו: "עֵינַי רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי / עַמִּים רַבִּים מִדַּי הִגִּיעוּ עַד נַפְשִׁי". ידיו ידעו "תְּהִלַּת כְּתָרִים וּמֵיתָרִים", אך עכשיו הוא סובל וקופא ומייחל כי ברקתו "...שׁוּב / יְפַעֵם בָּהּ דָם הַתְּהִלִּים / לָאֵל שֶׁמַּעְגַּל חַיַּי מַשְׁלִים".

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
דויד המלך – "נעים זמירות ישראל"
דויד המלך בספר דברי הימים
דויד המלך – כובש ירושלים
דויד המלך ובת שבע
מלחמות דויד המלך
נשותיו של דויד המלך
דויד מלך ישראל
דויד באמנות היהודית
מגן דויד

העשרה - קישורים

דוד בן-גוריון, שאול ודויד – מאמר מקוון - באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

מאמר של יהודה קיל,"דויד מלך ישראל" - באתר דעת.

מאמר של דוד קנאל,"מלחמות דויד מלך ישראל" - באתר דעת.

מאמר של יהודה איזנברג, הבטחת המלוכה לבית דוד - באתר דעת.

מאמר של משה גרסיאל, הסיפור על דויד ובת שבע – אופיו ומגמותיו" - באתר דעת.

פרופ' עמיחי מזר, ימי הממלכה המאוחדת: תמונה ארכיאולוגית – הארכיאולוגיה של ימי שאול ודויד, מאמר מקוון - באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

מאמר של גילי שנית על המחזה "למה לא אני?" שבמרכזו – דויד המלך האדם, האב. במאמר נזכרים מחזות וסרטים אחרים שנכתבו על דויד המלך - באתר תיאטרון החאן.

שמואל א, טז 1- כב 5; כג 1- כז 12; כט - ל; שמואל ב, א - כד. שלהי ימיו של דויד המלך מתוארים בספר מלכים א (א 1- ב 11). קורותיו ומעשיו מסופרים פעם נוספת בספר דברי הימים ב, י 14 - כט 30. נוסף על המקורות האלה דויד נזכר בספרי מקרא רבים אחרים, ובהם: מלכים ב, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, משלי, שיר השירים, רות, עזרא ונחמיה. לפי המסורת כתב דויד את ספר תהלים, ומזמורים רבים בספר מיוחסים לו.

יאיר זקוביץ', דוד - מרועה למשיח, הוצאת יד יצחק בן צבי, תשנ"ו - 1995, עמ' 9. דויד ידע צער וצרות ואף אסונות בתוך משפחתו, ובכלל זה אונס בתו תמר בידי בנו אמנון, אחיה למחצה. בעקבות האונס הזה נהרג אמנון בידי נערי אבשלום, אחי תמר (שמואל ב, יג). אסון נוסף היה מרד אבשלום, בנו של דויד. המרד הסתיים בהריגתו של אבשלום (שמואל ב , טו - יח).
אביגדור שנאן, "על דמותו של דויד המלך בספרות חז"ל", בתוך: יאיר זקוביץ', דוד – מרועה למשיח, עמ' 191. במדרשי חז"ל מבוססת דמותו בעיקר על דויד בספר דברי הימים ובמזמורי תהלים. ואולם חז"ל לא התעלמו מן הפגמים בדמותו של דוד, ובכלל זה מחטאו החמור בפרשת יחסיו עם בת שבע ושליחתו של אוריה החתי, בעלה, למות במלחמה.
רבקה מרים, "דוד שנער אדמוני היה", בתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה - אנתולוגיה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשס"ה - 2005, עמ' 247.
טוביה ריבנר, "דוד הזקן", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 242.
על פי ספר שמואל א, היה דויד בנו השמיני של ישי (טז 10 - 11), ואילו לפי ספר דברי הימים א (ב 15) הוא היה בנו השביעי.
שמואל א, טז 12 - 14. דויד נבחר ונמשח למלך בעקבות חטא שאול, אך מלכותו על ישראל התממשה רק כעבור שנים רבות, כשהיה בן 30. אחרי מות שאול ובניו בגלבוע מלך על ישראל בנו של שאול, איש בושת, במשך שנתיים, עד הירצחו. רק כחמש שנים לאחר מכן פנו בני ישראל לדויד וביקשו ממנו להיות מלכם (שמואל ב, ה 1 - 3).
דויד התקומם כנגד קריאת התגר של גלית הפלשתי. גלית "חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" - היינו, קילל את אלוהים. את אמונתו בה' ביטא דויד באוזני שאול המלך באומרו: "ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה" (שמואל א, יז 36 - 37).
לאחר הריגת גלית הפלשתי קיבלו את פניו של דויד "הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל" בשירים ובמחולות ובדברי הלל לגבורתו: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו." שאול הגיב בקנאה: "נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים", ומאז היה עוין את דויד (שמואל א, יח 6 - 9).
שאול ניסה להיפטר מדויד בדרכי עורמה, בעקיפין, ולפיכך שלח אותו להילחם בפלשתים בתקווה שייהרג במלחמה: "אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". גם החלטתו להשיא את דויד למיכל נבעה ממניע דומה: "וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". שאול גם דרש מדויד מוהר של "מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" מתוך הנחה שדויד לא יעמוד במשימה וייפול בידיהם (שמואל א, יח 17 - 25). לאחר שתחבולותיו לא הועילו חלה החרפה ביחסו של שאול לדויד, ושאול לא ניסה עוד להסתיר את כוונותיו "לְהָמִית אֶת דָּוִד" (שמואל א, יט 1).
בשתי הזדמנויות יכול דויד להרוג את שאול המלך ולא עשה כן, להפך: הוא נמנע מכל פגיעה ב"משיח ה'" (כד, כו), אך תומכי שאול - ובהם נבל הכרמלי - האמינו שדויד אכן חתר תחת מלכותו (כה 10). על בריחת דויד לאכיש מלך גת הפלשתי מסופר בשמואל א, כא 10 - 16.
ה' החליט שלא לאפשר לדויד לבנות את בית המקדש בגין מלחמותיו. החלטתו נזכרת בספר דברי הימים א, כח 3: "וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ."
אנשי שבטו, יהודה, התנגדו להעברת המרכז ועיר הבירה מחברון לירושלים, ונראה שעמדה זו הייתה אחד ההסברים להצטרפותם למרד אבשלום (שמואל ב, טו ). גם אנשי שבט בנימין גילו התנגדות לשלטונו של דויד: הם לא השלימו עם הדחת שבטם מהמלוכה, ומרד בן שבטם, שבע בן בכרי, בדויד זכה לתמיכת כל שבטי הצפון (שמואל ב, כ 1 - 22). סיסמת המרד - "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל" (כ 1) - חוזרת גם אחרי מות שלמה, עם מרד שבטי צפון במלכות רחבעם, במלכים א, יב 16.
בתו תמר נאנסה בידי בנו אמנון, אחיה למחצה - מעשה שהוביל להריגת אמנון בידי נערי אבשלום, אחי תמר, ובריחת אבשלום לגשור (שמואל ב, יג).אחרי שובו מגשור מרד אבשלום בדויד אביו ונהרג (טו - יח).
כאמור, שניים מבני דויד, אמנון ואבשלום, מתו בדרך אלימה עוד קודם. אמנון נרצח בידי אבשלום (בעקבות אונס אחותו תמר וגירושה – שמואל ב, יג 28 - 29) ואילו אבשלום נהרג במהלך המרד באביו (שמואל ב, יח 14). אדניה, הבן הרביעי, התנשא למלוך בחיי אביו בתמיכת יואב בן צרויה ואביתר הכהן. וכאשר שמע אדניה שאביו המליך את שלמה, הוא רץ לאחוז בקרנות המזבח, אבל שלמה לא פגע בו ושלחו לביתו (מלכים א, א 51 - 53). אחרי מות דויד ביקש אדניה לעצמו את אבישג, סוכנת דויד, אבל שלמה ראה בבקשתו ניסיון לגזול ממנו גם את המלוכה ושלח את בניהו בן יהוידע להורגו (א 13 - 25).
אביגדור שנאן, "המלך דוד בספרות חז"ל", בתוך: יאיר זקוביץ, דוד - מרועה למשיח, עמ' 181 . על פי חז"ל היה דויד תלמיד חכם, יושב בכל לילה מחצות ועד שעלה עמוד השחר ולומד תורה (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג עמ' ב).
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י עמ' ב; מסכת מועד קטן, דף טז עמ' ב; מדרש תהלים, פרשה פג סימן ג.
תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י עמ' ב; מדרש הגדול לספר דברים, א יז.
מדרש שמות רבה, פרשה ב סימן ב. כמו כן המדרש מנמק את בחירתו של משה למנהיג על בסיס הניסיון והכישורים של רועה צאן.
תלמוד בבלי, מסכת שבת דף נו עמ' א. הנימוק לקביעה זו מצוי בהמשך הדיון התלמודי, ולפיו השאיר אוריה גט לבת שבע למקרה שימות במלחמה. לפיכך הייתה בת שבע מותרת לדויד, ולא היה במעשהו משום ניאוף. זאת ועוד: לפי מדרש זה היה אוריה מורד במלכות, שכן המרה את הוראתו של המלך ולא הלך לביתו טרם שובו לשדה הקרב. מותו היה בעצם עונש על מרידתו. לפי מדרש זה, חטאו היחידי של דויד בפרשה היה הריגת אוריה ללא אישור הסנהדרין.
וזה בניגוד לסיפור המקראי, שכן על פיו הייתה בת שבע פסיבית לפני המלך הכל-יכול. המקרא מטיל את האחריות ואת העונש על דויד.
"וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" (שמואל ב, יב 6): ואלה הארבעה שבהם שילם דויד המלך על חטאו: הילד שמת, אמנון, תמר, ואבשלום (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כב עמוד ב).
"אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון. אמר לו [לדויד]: מחול לך" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל עמ' א).
מדרש תהלים, פרשה ק סימן ב.
רבקה מרים, "דוד שנער אדמוני היה", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 247. בשורה זו מהדהד תיאור דוד הנער הנמשח למלך בשמואל א טז 11 - 12 :" הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים... וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי."
יעקב אורלנד, "דוד מנגן", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 245.
יהודה עמיחי, "דוד הצעיר", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 241.
אנדד אלדן, "כשהמלך בוכה", בתוך מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 242. השיר מבוסס על שמואל ב טו 30:" וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה."
יצחק שלו, "לדוד", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 243. שם השיר מזכיר את הכותרות למזמורי תהלים המיוחסים לדויד. בכותרת המשנה לשיר המשורר מסביר כי השיר נכתב "למקרא מלכים א פרק ב".
טוביה ריבנר, "דוד הזקן", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 242.


מושגים והערות
דויד מלך ישראל(לדף הערך)
הכינוי "דויד מלך ישראל" הוא חלק ממשפט קצר, המשפט היחיד בשיר עַם: "דויד מלך ישראל חי וקיים". לשיר זה נתחברו כמה לחנים. הוא מנציח במילים אחדות את תפארתו ואת גדולתו של דויד מלך ישראל לא רק בעברו המפואר אלא בהיותו מלך חי וקיים בזיכרונו ובתודעתו של עם ישראל. דמותו נוסכת תקוות לעתיד וציפיות משיחיות. הביטוי "חי וקיים" מצטרף לכינוי "בן ישי" בשיר עממי אחר, אף הוא מולחן וידוע: "ודויד יפה עיניים הוא רועה בשושנים / היכה שאול באלפיו ודויד ברבבותיו / בן ישי חי וקיים".

מעט יוצריםלגרסת טקסט והדפסה
כתיבה: פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה
© כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.
0 הערות|צפייה 1|צפה בכתבה המלאה
חשוב:המשך מורשת הרמב"ם-
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 03:04

'משנה תורה', לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם

Cquote1.svg

עם יציאתו לאור של הספר הועתק פעמים רבות מכתבי יד ונתרבו בו השיבושים שהחמירו עם יציאת הדפוס, "תיקוני" חכמים, והשמטות הצנזורה הנוצרית. בימינו הודפסו כמה וכמה מהדורות שתוקנו על פי כתבי יד ודפוסים ישנים (במיוחד מהדורות הרב יוסף קאפח ומהדורת שבתי פרנקל בה נעשו השוואות בין כתבי היד הידועים, ובעיקר כתבי יד מתימן הנחשבים אמינים).

מהדורת פרנקל אף ההדירה בצורה מדעית את כל נושאי הכלים של הרמב"ם על פי כתבי יד מדויקים. כמו כן נתפרסמה מהדורה זו בעיקר בגלל "ספר המפתח" שבו צויינו מראי מקומות לאלפי ספרים הדנים בדבריו.

[עריכה] מורה נבוכים

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מורה נבוכים

כתב יד תימני של מורה נבוכים, מהמאות ה-13-14

ציון דרך משמעותי ביותר הוא ספרו הפילוסופי-הדתי הידוע מורה נבוכים (בערבית: "דלאלת אל-חאירין"), שהפך לנכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. הרמב"ם החל לכתוב את החיבור, הכתוב בערבית, בשנת ד'תתקמ"ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ"א (1191). בספרו זה, שנכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה, מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הדתי הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. ספר זה נכתב על ידי הרמב"ם לאחר שניסה לכתוב ספרי מחשבה במתכונת אחרת ('ספר הנבואה' ו'ספר ההשוואה'), שלא מצאה חן בעיניו בתוצאתה הסופית[19]. מקובל כי הספר כולל את הספרים האלה בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר במעין 'צופן' שרק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.

הספר "מורה נבוכים", כמו הגותו של הרמב"ם בכללה, הושפע במידה רבה מהתאולוגיה האסלאמית המכונה "כלאם", ובפרט מזרם המועתזילה, שדגל בהסברים לוגיים למצוות הדת ולמהות העולם, והסתייג מהסברים מיסטיים. "כלאם", כפי שמעיד שמה, שהוא תרגום לערבית של המונח היווני "לוגיקה", הייתה אסכולה ששאפה ליישב בין הפילוסופיה היוונית הקלאסית של אפלטון ואריסטו לבין עקרונות הדת המונותאיסטית. "מורה נבוכים" הוא מעין גרסה יהודית של הניסיון הזה, אלא שבניגוד לכלאם, שהכפיפה את מסקנותיה הלוגיות לעמדות הדת הקבועות מראש וקבעה על פיהן את הנחות היסוד שלה, ובדומה לפילוסופים מוסלמים מאוחרים יותר מהם הושפע, כדוגמת אבן באג'ה, עבד הרמב"ם בכיוון ההפוך והכפיף את פירושי הטקסטים המקודשים להיגיון. טענתו התאולוגית הייתה, שכיוון שמקור התבונה האנושית ומקור הטקסט המקודש הוא אחד - האל, לא תיתכן סתירה אמיתית ביניהם.

כתיבת הספר בערבית, שהייתה שפתם של מרבית יהודי העולם באותו הזמן יצרה צורך לתרגמו לעברית עבור יהודי אשכנז. הספר תורגם לעברית לראשונה בידי ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון מפרובנס. תרגום זה בוצע על־פי הנחיותיו של הרמב"ם עצמו, שכתב לו אף מכתב עם פירושיו לספר.[20] תרגום זה היה לתרגום העיקרי במשך מאות שנים, והוא אף לווה בפירוש נרחב של המתרגם. במרוצת הדורות תורגם הספר למספר שפות (בעיקר אנגלית, גרמנית וצרפתית), ובנוסחים שונים. בתחילת המאה, כתב הרב יוסף קאפח תרגום מקיף הכולל פירוש מקיף לספר וזכה על כך בפרס ישראל. ב2002 תרגם פרופ' מיכאל שוורץ את הספר לגרסה מודרנית בתוספת הערות המפנות למאמרים מחקריים.

[עריכה] איגרות הרמב"ם

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – איגרות הרמב"ם

כתב יד של כתבי הרמב"ם בערבית-יהודית באותיות עבריות

איגרות הרמב"ם הוא שם כולל לשורה ארוכה של איגרות ומכתבים ששלח הרמב"ם לאישים וקהילות שונות מימי בחרותו ועד לשנותיו האחרונות. המדובר באיגרות ומאמרים העוסקים בנושאים מחשבתיים-אמוניים וכן בנושאים אישיים או ציבוריים אחרים; מאות התשובות שהשיב הרמב"ם לשאלות הלכתיות, מכונסות תחת השם "תשובות הרמב"ם", או שו"ת "פאר הדור".

באיגרות המפורסמות שיועדו לציבור הרחב נכללות "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים", ועוד. כמו כן, בקובצי האיגרות הללו ניתן למצוא גם תכתובות בין הרמב"ם לבין אישים בני תקופתו מכל רחבי העולם היהודי. מטבע הדברים, שמות האיגרות הללו לא ניתנו להן על ידי כותבן אלא הוענקו להן על ידי מעתיקים, מתרגמים ומדפיסים מאוחרים יותר. חלק מהשמות המקובלים כוללים רק את שם המכותב וחלקם רומז גם לתוכנה של האיגרת. כמו כן, יש כי לאיגרת אחת ניתנו במהלך הדורות שמות שונים.

מרבית האיגרות נכתבו במקורן בערבית יהודית, שפת הדיבור והכתיבה של הרמב"ם, אך חלק מהן נכתבו עברית במקורן, או בשילוב של שתי השפות. הפילוסוף והמתרגם שמואל אבן תיבון, בעצמו מכותב של הרמב"ם, תירגם כמה מכתבי הרמב"ם לעברית, בהם גם חלק מאיגרותיו, עוד בחייו של הרמב"ם.

[עריכה] ספרי רפואה

הרמב"ם, שנודע כרופא מומחה ומפורסם, כתב ספרות עניפה במדע הרפואה. בספריו דן הרמב"ם במגוון רחב של בעיות רפואיות: אסטמה, אלרגיה, טוקסיקולוגיה, סוכרת, רפואה מונעת, מיניות ועוד. ספריו מבוססים על ניסיונו העשיר ברפואה, על ספרי קודמיו ואף על חכמי התלמוד. עם זאת, באותם מקומות שחז"ל תלו תסמינים מסוימים בשדים ורוחות, משמיט הרמב"ם את דבריהם. ספריו הפכו לאבן יסוד בלימודי הרפואה בדורות שלאחריו.

בין המלצותיו הרפואיות של הרמב"ם ישנן רבות המקובלות עד ימינו: הצורך בהתעמלות, אכילה מסודרת ומתונה, הקפדה על שינה מספקת ועל היגיינה אישית, ועוד.

הרמב"ם כתב אחד עשר ספרי רפואה בשפה הערבית. חלקם תורגם לעברית (שהו"ל במהדורת זיסמן מונטנר), ללטינית ולשפות אחרות:

  1. "קיצורי גלנוס" (או פתגמי גלנוס ("אל מוכתסרת")) - לקט מסודר מכתבי גלנוס. בספר זה ליקט הרמב"ם רק את המחלות ודרכי הטיפול שהוכחו ונוסו בהצלחה, והשמיט מידע ותיאורים שנראו לו לא הגיוניים ובלתי מבוססים.
  2. "פירוש לפרקי אבוקרט" - לקט של תפיסות העולם של היפוקרטס, בעיקר בנושאי רפואה מונעת והיגיינה.
  3. "ספר הקצרת" - חיבור בנושא האסתמה והטיפול בה.
  4. "הנהגת הבריאות" - חיבור כללי בענייני רפואה. בספר זה פורס הרמב"ם את משנתו הרפואית ומרחיב על הקשר הפסיכוסומטי שבין מצבו הנפשי של החולה לבין תחושותיו הגופניות. בספר זה הוא מטיף לרפואה מונעת ולתפיסה הוליסטית. בנוסף הוא שולל בו אמצעי ריפוי של קמיעות, לחשים ושאר תרופות אליל.
  5. "פרקי משה" - לקט של כ-1,500 הנחיות בריאותיות בכל ענפי הרפואה. הספר מבוסס בעיקר על משנתו של חכם הרפואה גלנוס. אך האחרון והארוך שבהם (המאמר החמישה ועשרים) מוקדש כולו לביקורת עקרונית ופראקטית על מורשת גלינוס. במיוחד חשובות הפסקות האחרונות בו, המעודדות את הקורא-המתלמד למחקר עצמאי ולביקורת חריפה נגד דעות קדומות ואמונות שוא. הוא כתב זאת חצי מאה לפני שרוג'ר בייקון כתב זאת.
  6. "מאמר הטחורים" - חיבור בנושא מחלות דרכי העיכול, הטיפול בהן ומניעתן.
  7. "על הסמים" - ספר העוסק בעיקר בטוקסיקולוגיה, בהרעלות ובהכשות נחשים.
  8. "מאמר ההכרעה".
  9. "מאמר המשגל" - הדרכה סקסולוגית לפי תפיסתו הרפואית. נכתב במקור עבור בנו של מלך מצרים.
  10. "שמות התרופות" - לקט של כ-2,000 תרופות והתוויות רפואיות.
  11. "על קץ החיים" - תיאור מפורט של גורמי תמותה שונים.

בחיבורו ההלכתי משנה תורה (בספר המדע, הלכות דעות, פרקים א-ו) כלל הרמב"ם מספר פרקים העוסקים ברפואה מונעת ובהתנהגות בריאותית נכונה המהווים תמצית של הדרכותיו הרפואיות לאנשים בריאים.

[עריכה] מתפיסותיו העקרוניות

[עריכה] שלילת ההגשמה

הרמב"ם דגל בשלילת ההגשמה (ממשות פיזיקלית, גוף) ושלילת התארים (תכונות חיצוניות; רגשות, לדוגמה) מהאל מכל וכל. רובו המוחלט של החלק הראשון מספרו מורה נבוכים נועד לטהר את המחשבה היהודית משתי תפיסות אלו. שלילת שתי תפיסות אלו נגזרת לדעתו מהפסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", שכבר בתקופות קדומות היווה פסוק מכונן[21], וזו הסיבה שכה הרבה ללחום בהן ואף קבע את "ייחוד האל" ו"שלילת ההגשמה" לשניים משלושה עשר העיקרים שניסח. תפיסת גשמות האל הייתה נפוצה בקרב ההמון היהודי כמו גם אצל מיעוט מחכמי ישראל (דוגמה מפורסמת: ר' משה תקו, בן תקופתו של הרמב"ם), ומפרספקטיבה של זמן ניתן לקבוע שמלחמתו של הרמב"ם בתפיסה זו נחלה הצלחה מוחלטת. התפיסה שעמה התעמת הרמב"ם בנושא תוארי האל רווחה הרבה יותר בקרב ההמון ובקרב החכמים, והצלחת הרמב"ם לגביה הייתה מועטה.

הרמב"ם הדגיש שיש לפרש את הפסוקים כך שביטויי ההגשמה אינם אלא לשון מושאלת, ושאת רבות מאגדות חז"ל יש לקבל שלא כפשוטן (בפרט אם הן סותרות ברובד זה את השכל), אלא להבינן כמשלים, בניגוד לרוב העם והחכמים בדורו.

כמו כן, שלל הרמב"ם אמונות כגון אסטרולוגיה, העלאה באוב או פעולות מאגיות אחרות. בניגוד לרמב"ן, שסבר שיש בדברים אלו אמת - אלא שהתורה אסרתם, סבר הרמב"ם שאלו אשליות ותעתועים, ואין בהם ממש. כך, לדוגמה, כתב במשנה תורה:

Cquote2.svg

ודברים האלו כולן (הכוונה לפעולות מאגיות כגון כישוף או העלאה באוב), דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן[...] כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת.

Cquote1.svg
משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק יא הלכות יז-יח

[עריכה] תורה ומצוות

הרמב"ם ראה באמונה באלוהים, יסוד עיקרי ביהדות אשר בלעדי אמונה זו, מאבד היהודי את יהדותו ונחשב כופר. מכך גם נגזרת עמדתו, כי התורה ניתנה מהשמים ישירות על ידי הבורא למשה רבנו, ומי שאינו מאמין בכך, הרי הוא כמי שהוציא עצמו מכלל היהדות.‏‏[22]

הרמב"ם סבר שלכל המצוות יש גם סיבות וטעמים שיכולים להיות מובנים לנו, שהם בכללם הקניית השקפות נכונות, מידות טובות, וסילוק העושק והעוולה מהעולם. הוא אף הקדיש למעלה מעשרים פרקים ב"מורה נבוכים"[23] לבניית שיטה מסודרת לטעמי מצוות רבים.

הרמב"ם ראה בסגנון החיים האידאלי חיי תורה ועבודה, חיים של תורה שיש עמה מלאכה, וכך ראה גם את עבודתו כרופא. יתרה מזאת, הוא ביקר בספריו קשות לומדי תורה[24] שנסמכו על קופת הציבור, שעושים את התורה "קרדום לחפור בו" ואמר עליהם שהם מחללים שם שמים. עמדה זו של שלילת הפרנסה מתרומות הוא פסק להלכה ולא ראה בה הדרכה בלתי מחייבת, אלא איסור מן התורה: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה, וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות."[25]

את ייעודו הסופי של האדם, ראה בידיעתו את ה' ובהפניית כל מעשיו למען השגתו את האלוהים. מדרגתו של אדם המפנה את כל מעשיו להשגת האלוהים, קרובה בתפיסת הרמב"ם למדרגת הנביאים[26].

את הנבואה ראה כדרגה העליונה ביותר שאליה יכול האדם להגיע, ואליה עליו לשאוף כל חייו. הגעה לדרגה זו היא באמצעות השכל. הנביא שנבואתו היא השלמה ביותר הוא משה רבנו, שבו ראה הרמב"ם מופת ודגל לכל הדורות.

הרמב"ם התנגד נחרצות לתפיסה הדטרמיניסטית (ובכלל זה שלל גם את האסטרולוגיה כהבל), וטען שלאדם יש יכולת בחירה חופשית לשנות את תכונותיו[27].

[עריכה] בריאות הגוף והנפש

הרמב"ם היה מראשוני המטיפים לרפואה מונעת. בספריו הרפואיים ואף ב"משנה תורה" הוא מדריך לתזונה נכונה והתעמלות. לרמב"ם הייתה ידיעה גם בפסיכולוגיה. אפשר לראות בו מראשוני הדוגלים ביהדות בטיפול פסיכולוגי. כפי שקבע ב"שמונה פרקים"[28], שהחולה בנפשו שתכונותיו נוטות אל הקיצוניות, צריך להתייעץ עם החכם - רופא הנפש, שיעזור לו לאבחן את מצבו וייעץ לו כיצד לאזן את תכונותיו ולהגיע לשביל הזהב, באמצעות עשייה מתמדת והפוכה לתכונה הקיצונית הקיימת בו - שיטה הבנויה על דברי פילוסופים כדברי אריסטו בספר אתיקה, ועל דברי חז"ל, כפי שהרמב"ם מעיר בעצמו בהקדמתו לשמונה פרקים.

  • תזונה נכונה - הרמב"ם מנחה את האדם לבחור את המזון לא על פי טעמו, אלא על פי מועילותו. היה והמזון המועיל הוא גם ערב לחיך- מה טוב, אך אם המאכל הערב אינו מועיל- עדיף לו לאדם להימנע ממנו. הרמב"ם קורא לאנשים שלא לאכול אלא על קיבה ריקה, להשתדל שלא לאכול מטעמים שונים בארוחה אחת, אלא רק מין אחד ולהקפיד להימנע מן השובע: "כי אם נתמתחה האיצטומכה (=קיבה) ביותר ממה שבטבע, יחלשו פעולותיה..." (קצרת, פרק 1, 59).
  • התעמלות - שמירה על כל עקרונות הבריאות, ללא ביצוע התעמלות, אינה מספיקה לפי הרמב"ם ובמוקדם או במאוחר יאלץ הנוהג כך לקחת תרופות, ככתוב "ואם יטרידהו להתעמל, אז לא יספיקהו טוב ההנהגה, עד שיצטרך לזה לקיחת הרפואות המבריאות" (פרקי משה, מאמר 1,18) וכן "ובהתעמלות ידחה נזק רוב ההנהגות הרעות" (הנהגת הבריאות, שער 1, 3).
  • הנהגת בריאות הנפש ברפואת הרמב"ם - ויחשוב הרופא כי כל חולה ליבו צר, וכל בריא רחב הנפש... והוא הקודם ברפואת כל חולה" {הנהגת הבריאות, בריאות הנפש,13}. רפואת הנפש היא יסוד מכריע בחשיבותו, כאשר מדובר ברפואת הרמב"ם. הוא ראה בשלמות הנפש של האדם חלק בלתי נפרד מבריאותו ובעת חולי, תבע לטפל בנפש ובגוף כמקשה אחת. (אפרת נבון כהן, נטורופתית)

[עריכה] הערכה וביקורת

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – פולמוס הרמב"ם

לצד גדלותו של הרמב"ם וחשיבות ספריו נוצרה להם גם התנגדות רבה. לספרו משנה תורה לא כתב הרמב"ם מקורות, מה שקומם חכמים אחרים, בהם הראב"ד. נוסף על כך, עוררו חלק מפסקיו התנגדות בחלק מקהילות ישראל, בעיקר באירופה, כאשר התנגדות זו שככה מעט לאחר שהראב"ד כתב סדרה של השגות על דברי הרמב"ם. למעשה רק יהודי תימן הסתמכו על הרמב"ם כפוסק יחיד, אם כי חלק גדול מפסקי ההלכה המקובלים בקהילות היהודיות מתבססים בעקיפין על פסקיו, שכן רבי יוסף קארו, ראה ברמב"ם את אחד משלושת מקורות הפסיקה המרכזיים של השולחן ערוך (לצד פסיקות הרי"ף והרא"ש).

בשונה מהאופן המתון למדי של ההתנגדות ל"משנה תורה", ההתנגדות ל"מורה נבוכים" הייתה חריפה הרבה יותר, כאשר היו שאף החרימו ושרפו את ספריו, בטענה שיש בהם דברי כפירה. היו כאלו שביקרו את השפעתו היתרה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל, על הרמב"ם ועל הגותו, והתנגדו לשיטתו של "קבל האמת ממי שאמרה".

הספר, שהשתלב בהגות המוסלמית של התקופה, התקבל בצורה טובה יותר בקרב יהודי ארצות האסלאם מאשר בקרב יהודים אשכנזים, שלא הכירו את ההגות המוסלמית ועסקו פחות בפילוסופיה. ל"מורה נבוכים" נודעה גם השפעה רבה על הוגים נוצרים באירופה, בפרט תאולוגים נוצרים (דוגמת תומאס אקווינס, שהעריך אותו במיוחד) שהתעניינו בפילוסופיה היוונית הקלאסית, ובאופן שבו היא נתפסת בקרב מאמינים מונותאיסטים.

על ההערצה שרחש העם לרמב"ם יעידו דברי המשורר יהודה אלחריזי: "בגללך אמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והאמרה המפורסמת: "ממשה (בן עמרם) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה!".

[עריכה] תמונתו של הרמב"ם

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – תמונתו של הרמב"ם

הדיוקן המקורי, כפי שהופיע ב-Thesaurus antiquitatum sacrarum
דיוקן הרמב"ם בכניסה לבית החולים רמב"ם שבחיפה

דיוקנו המפורסם של הרמב"ם, המופיע על גבי מדליות, בולים, תבליטים ועוד, מקורו באיור המופיע בספר Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות") מן המאה ה-18, של בלסאוס אוגולינוס, המבוסס, לעדות הכותב, על "תחריט עתיק". לפרסומו של הדיוקן הביא יצחק שמואל רג'יו (יש"ר מגוריציה), ובעקבותיו המומר איש המיסיוןמשה מרגליות, שהביא את הדיוקן לאנגליה. אולם מקובל כי דמות זו היא דמיונית, ואינה מתארת את דיוקנו המקורי של הרמב"ם.

מספר תמונות דיוקן עממיות נוספות נפוצו במהלך העת החדשה, אולם הם לא התפרסמו כמו זאת ממהדורתו של בלסאוס.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

0 הערות|צפייה 1|צפה בכתבה המלאה
חשוב:מורשת הרמב"ם.
פורסם על ידי: ניקול אליאס-מימון/מימוני ב-27 ביולי 2012 02:28

KissCoolCoolרמב"םInnocentKissEmbarassed

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משה בן מימון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgערך זה עוסק ברבי משה בן מימון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רמב"ם (פירושונים).
רמב"ם
Maimonides-2.jpg
דיוקנו הנפוץ של הרמב"ם, המבוסס על תמונה, ככל הנראה דמיונית, מן המאה ה-18
תאריך לידה1135, קורדובה, חליפות קורדובה (כיום ספרד)
תאריך פטירה13 בדצמבר1204, פוּסטאט (קהיר העתיקה), מצרים
נושאים שבהם עסקהלכה, תאולוגיה, אסטרונומיה, מטאפיזיקה, אתיקה, רפואה
רבותיואביו ר' מימון הדיין, ר' יוסף אבן מיגאש
תלמידיובנו ר' אברהם בן הרמב"ם, ר' יהונתן הכהן מלוניל, ר' יוסף ב"ר יהודה ורבים אחרים
חיבוריומילות ההגיון, פירוש המשנה, משנה תורה, אגרות, תשובות הלכתיות, מורה הנבוכים, כתבים רפואיים וכתבים שאבדו או נשמרו רק בחלקם.

רבי משה בן מימון (מכונה גם בראשי תיבות - הרמב"ם, בערבית מוכר כמוסא בן מימון; ובלשונות אירופה כמיימונידס; נולד בשנת 1135, בקורדובה, ספרד - נפטר ב-13 בדצמבר1204, כ' בטבתד'תתקס"ה, בפוּסטאט, מצרים), מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות: עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה"‏[1]. והוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף ורופא גם בתרבות הערבית והאירופית.

בבית הנבחרים האמריקאי מוצג תבליט דיוקנו של הרמב"ם (בדמות פילוסוף יווני) שנעשה בשנת 1953, והוא אחד מבין 23 התבליטים (ובהם גם תבליט של משה רבנו) המוצגים, של מי שעבודתם הייתה אבן יסוד לחוקה האמריקאית.

תוכן עניינים

[הסתרה]

[עריכה] ביוגרפיה

פסלו של הרמב"ם בקורדובה, ספרד

[עריכה] לידתו

הרמב"ם נולד בחליפות קורדובה, כיום ספרד. על תאריך הולדתו קיימות עדויות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות" (‏[2]). כוונתו שסיים בשנת א'תע"ט למניין השטרות, המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח ליצירה (1168). אם נולד שלושים שנה לפני סיום כתיבת הספר, הרי שנולד בשנת ד'תתצ"ח (1138). לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסןד'תתצ"ה (1135). אמנם, האותיות ה' וח' באלפבית קרובות מאוד בצורתן, וייתכן שמדובר בפליטת קולמוס או בטעות העתקה באיגרת. משום כך, נהוג כיום על פי רוב לשלב את התאריכים תחת הקביעה שהרמב"ם נולד בערב פסח, י"ד בניסן ד'תתצ"ח[3]1138 בעיר קורדובה שבספרד, שבה שימש אביו, רבי מימון הדיין, כדיין הקהילה.

[עריכה] שמו ומוצאו

משפחתו של הרמב"ם נקראה בשם משפחת 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב”ם עד רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, המתייחס לזרעו של דוד המלך[4]. בין הרמב"ם לר' עובדיה דיין קורדובה 7 דורות:

  1. ר' עובדיה הדיין
  2. ר' שלמה
  3. ר' עובדיה הדיין
  4. ר' יוסף הדיין
  5. ר' יצחק הדיין
  6. ר' יוסף החכם
  7. ר' מימון הדיין
  8. הרמב"ם

בערבית הוא מוכר כמוסא בן מימון (موسى بن ميمون), או בשמו הערבי המלא: ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي, אבו עמראן‏[5] מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את הרמב"ם Maimonides (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ביוונית: Μωησής Μαϊμονίδης (מואיסיס מאימונידיס).

[עריכה] קורות חייו בצעירותו

את חינוכו והשכלתו רכש הרמב"ם מאביו רבי מימון הדיין, שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק‏‏[6] של רבי מימון - רבי יוסף אבן מיגאש, אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". הרמב"ם ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - רבי יצחק אלפסי, הרי"ף. חרף הערצתו לרבותיו, הרגש הותך בכור ההתבוננות השכלית והוא לא נשא להם פנים ולימים לא היסס מלבקרם[7].

הצמאון של הרמב"ם לחכמה, יצרה חברות בינו לבין בנו של אבן אפלח האישביליי, חכם מוסלמי, והם למדו יחד מתמטיקה, רפואה ופילוסופיה. יחד עם לימודים אלה שקד הרמב"ם על לימוד התורה, הגה יומם ולילה בכתבי הקודש, בתלמוד, ובגאונים, ותוך זמן קצר יצא לו שם של עילוי נפלא שלא נראה כמוהו.

בשנת 1148, כשהיה הרמב"ם בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.

לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פס שבמרוקו, אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים. מסורות מוסלמיות, השנויות במחלוקת בין החוקרים,‏[8] אף מספרות כי הרמב"ם אולץ להתאסלם למראית עין באותה התקופה מחמת גזרותיו של הח'ליף עבד אלמֻאמִן ששלט בשנים 1130-1163; ההיסטוריון הערבי אבן אלקפטי (1172-1248), שהיה חברו הקרוב של יוסף בן שמעון, תלמידו‬ המובהק של הרמב"ם, מתאר כי במהלך אותם גזרות חי הרמב"ם כאנוס וקיים מצוות אסלאם מסוימות, כקריאת‬ הקוראן והתפילה, עד שהתאפשר לו לצאת למצרים ולחזור ליהדותו בגלוי.‏[9] גם‬‬ אבן אבי אֻצַיבִּיעה מספר ש"הראיס מוּסַי התאסלם במגרב, שינן קוראן ועסק בפִקְה"."‏[10]

בפאס ככל הנראה כתב הרמב"ם את איגרת השמד, העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד.

[עריכה] העלייה לארץ ישראלInnocentKissSmileLaughingEmbarassed

בשנת 1165 הפליגו הרמב"ם ומשפחתו מסבתה (מרוקו הספרדית של היום), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של הרמב"ם כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה.
את ביקורו בארץ מתאר הרמב"ם כך:

Cquote2.svg

בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם... בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה... וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה... ושני ימים אלו... נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה... וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.

Cquote1.svg
ספר חרדים, מצוות התשובה, פרק ג'

[עריכה] מרכז חייו במצרים

בית הרמב"ם במרוקו

כעבור חמישה חודשים ירדה המשפחה והשתקעה במצרים, בשל הקושי להיאחז בארץ ישראל עקב הכיבוש הצלבני ומיעוט הפרנסה. תחילה התגוררה המשפחה באלכסנדריה, וכעבור שנים ספורות עקרה לפוסטאט, קהיר העתיקה. שם נשא הרמב"ם את בתו של ר' מישאל הלוי בן ר' ישעיהו החסיד הלוי אלתקא, חתנו של רבי דוסא בן יעקב, ושם גם נולד בנו היחיד, אברהם (1186 - 1238). כתבי יד רבים של הרמב"ם נתגלו בגניזה הקהירית שבפוסטאט. במצרים הוא אף הוכתר פעמיים במשרה "ראיס אל-יהוד" (=ראש היהודים) של יהודי מצרים, הפעם הראשונה עם הגעתו, והפעם השנייה בערוב ימיו, בשנים 1196–1204.‏[11]

הרמב"ם שימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר, ובמשך שנים רבות התפרנס מהשקעת כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות‏[12]; אך לאחר שנספה האח בטביעת ספינתו בשנת 1177 לערך, דבר שגרם לרמב"ם לאבל כבד וכתוצאה מכך נפל למשכב במשך שנה שלמה, נאלץ הרמב"ם להתפרנס מיגיע כפיו, והפך לאחד מטובי הרופאים בקהיר. את ידיעותיו הרפואיות שאב הרמב"ם מהספרות היוונית הקדומה, בעיקר מכתבי הרופא והסופר קלאודיוס גלנוס.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של הווזיר אל-אלפצ'ל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלפאצ'ל בנו של המלךצלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל קיתי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון", ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה.

מלבד עבודתו בחצר המלך, העניק הרמב"ם מזור להמונים שצבאו על דלתותיו, יהודים ונכרים כאחד. המשורר הערבי אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב עליו:
"גלנוס ריפא את הגוף/ והרמב"ם גוף ונפש./
ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור/ הוא ידע לשכך את כאב הבערות/
לוּ באה הלבנה לידיו/ היה מרפא את כתמי פניה..."

השיטה שאומצה על ידי הרמב"ם בטיפוליו המקצועיים הייתה להתחיל עם טיפול פשוט, תוך שהוא משתדל לרפא על ידי תוכנית תזונה שנקבעה עוד לפני מתן תרופות. במכתב שמיען לתלמידו החביב יוסף אבן עקנין, שלמענו חיבר את מורה נבוכים, כותב הרמב"ם: "הנך יודע כמה קשה המקצוע הזה עבור מי שפועל במדויק ולפי המצפון, ועבור מי שקובע רק את אשר הוא יכול לתמוך בטיעון או בסמכות". במכתב נוסף, שהופנה אל שמואל אבן תיבון, הוא מתאר את תפקידו המקצועי המפרך, שמעסיקה אותו כל היום ולעתים קרובות בחלק גדול של הלילה.

עם זאת, במקביל לעבודתו הרפואית, אפשרה לו שקידתו הגאונית והבלתי נלאית להפיק יצירות מונומטליות, וכן לשמש כפוסק ומנהיג לקהילה היהודית. שמו יצא למרחוק ונשלחו אליו שאלות רבות בהלכה ובאמונה מכלל יהדות התפוצות. אחת הקהילות שעמדה עמו בקשר רציף הייתה יהדות תימן, שקיבלה על עצמה את הרמב"ם כפוסק וכמנהיג. בעקבות הפרעות הקשות שנערכו בתימן, כתב הרמב"ם את איגרתו המפורסמת אגרת תימן, בה הוא מדריך אותם בעקרונות האמונה. חלקם של יהודי תימן העריצו את הרמב"ם הערצה עזה ועל פי עדותו של הרמב"ן[13] אף הוסיפו לנוסח הקדיש את שמו של הרמב"ם: "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון"[14].

מתחם קבר הרמב"ם בטבריה

[עריכה] מותו ולאחר מותוCryFrown

Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – קבר הרמב"ם

הרמב"ם נפטר בפוּסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים בכ' בטבתד'תתקס"ה (13 בדצמבר1204) בגיל 66. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם, אף שהדבר מנוגד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות"[15].

בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המציג את פועלו.

[הסתרה] תקופת חייו של רמב"ם על ציר הזמן
ציר הזמן

[עריכה] ציוני דרך עיקריים בחייו

[עריכה] ספריו וכתביוSurprisedKiss

מקום נכבד תופסים ספרי הרמב"ם

0 הערות|4 צפיות|צפה בכתבה המלאה
מבקרים
0001822
 
טוען...
טוען...