זהו אוסף רשומות שנוצרו בין השנים 1867 ל-1959 על ידי מחלקות משטרה מקומיות שתפקידן היה לסייע למהגרים שיצאו מנורווגיה לנמלים זרים. בהתאם לכך, רשומות אלו מכונות לעיתים קרובות "רשימות הגירה של המשטרה הנורווגית" (נורווגית: Emigrasjonsprotokoll). ברשומות אלו, עבור כל מהגר, תמצאו את שמו או שמה, מין, תאריך או שנת יציאה, מקום מגורים אחרון ידוע, ופרטי מידע נוספים בהתאם לתקופה, כולל תאריך לידת המהגר, מצב אישי, יעד מוצהר, מקום לידה, ואונייה או חברת ספנות שהיו אמורות להוביל אותם מנורווגיה. רוב האוניות בתקופה זו פעלו כ"אוניות הזנה" שהובילו נוסעים לנמלים גדולים יותר באירופה או באיים הבריטיים, שם המהגר היה עובר לאוניות אחרות להפלגתו הטרנס-אוקיינית.<br><br>החל משנת 1867, המשטרה בנורווגיה הוטלה המשימה להבטיח שמהגרים יקבלו יחס הוגן, מכיוון שהתפתחו שיטות לא אתיות בקרב חלק מהחברות וסוכניהן שמכרו כרטיסים להובלת נוסעים לחו"ל. מהגרים הועלו על כלי שיט צפופים ומסוכנים, וחלקם רומו לחתום על חוזים לכיסוי חלק או כל עלות כרטיסם באמצעות דרישות עבודה חסרות מצפון ומתעללות עם הגעתם ליעדם. הרפורמות שהונהגו על ידי ממשלת נורווגיה בין השנים 1867 ל-1869 נועדו למנוע את הניצול של מהגרים אלו שיצאו מנמלים נורווגיים, והן עוקבות אחר נוהגים דומים שהונהגו בשוודיה ובדנמרק. הרשומות האלו נאספו על ידי המשטרה, מה שאומר שהן אינן "רשימות נוסעים" אלא רישומי אנשים המצהירים על כוונתם להגר באמצעות רכישת כרטיסים והצגת החוזים הנלווים הנדרשים על פי החוק הנורווגי מאז 1867. חלק מתהליך רכישת כרטיס היה להופיע בתחנת המשטרה עם סוכן מאושר וחוזה מאושר שנבדקו על ידי המשטרה. מהגרים נרשמו ברשומות אלו כאשר הופיעו בתחנת המשטרה והם מעורבבים יחד ברשומות ללא קשר לאיזו אונייה הוזמנו לעלות, תאריך העזיבה המדויק, או לאיזה יעד התכוונו להגיע. בדרך כלל, מהגרים יצאו לדרכם תוך ימים ספורים ממועד רישומם ברשומות אלו.
