בולטימור, רשימות הנוסעים של מרילנד, 1891-1943

1,154,030 רשומות

החלפת קטגוריה או אוסף

שנת לידה

שנה

תאריך הגעה

יום

חודש

שנה

הוספת פרטים

מקור

שם אוניה

מילות מפתח

מין

התאמת כל המושגים בדיוק

נקה טופס

כל האוספים

הגירה ונסיעה

רשימות נוסעים

בולטימור, רשימות הנוסעים של מרילנד, 1891-1943

בולטימור, רשימות הנוסעים של מרילנד, 1891-1943

1,154,030 רשומות

מורכב ממניפסטים של נוסעי ספינות שהגיעו לבולטימור, מרילנד, מ- 1891 עד 1948. מידע זמין משתנה הודות לשינויים המשמעותיים של חוקי ההגירה בטווח הזמן של אוסף זה. המידע הזמין השכיח ביותר כולל את שם הנוסע, מין, גיל, תאריך הגעה, ושם האניה. מניפסטים של נוסעים מפורטים יותר אספו מידע נוסף הכולל מצב משפחתי, מידע על לידה (תאריך ומיקום), לאום, מגורים אחרונים, עיר המגורים, נמל היציאה, וכן גם שמות וכתובות של בני משפחה בארה"ב ומדינת הבית. מורכב מ-NARA publication T844. העיר בולטימור היתה הנמל המוביל השני לכניסת מהגרים אירופיים אחרי העיר ניו יורק. הפופולריות של בולטימור היתה, בחלקה הגדול, הודות לשני גורמים קשורים: המיקום הגיאוגרפי של בולטימור ומסילת הברזל בולטימור ואוהיו (B&O).</p&gt בולטימור היתה הנמל המערבי ביותר מבין כל נמלי ארה"ב עד השלמת Saint Lawrence Seaway ב- 1959. מהגרים יכלו להפליג לבולטימור ומשם להמשיך בקלות לחלקיה הפנימיים של ארה"ב. נתיב זה הוכח כפופולרי מאד כך שרק 15% מהמהגרים שהגיעו לבולטימור הפכו לתושבים קבועים של העיר. יתר 85% של המהגרים המשיכו ליעדים אחרים כמו סיסינאטי או שיקאגו. הכוח המניע הראשון במעלה מאחורי ההגירה לבולטימור היה מסילת הברזל B&O. ב-1868, מסילת הברזל B&O נעשתה שותפה עם קו הספנות לויד צפון גרמניה לאספקת שירותים רגילים בין בולטימור ונמל ברמן הגרמני. אניות טעונות בסחורות שנמסרו ע"י B&O להפלגה לברמן, פורקות את מטענן וחוזרות לבולטימור כשהן נושאות נוסעים. נוסעים המפליגים מברמן יכלו לרכוש כרטיס בודד שכולל את חציית האוקיינוס ואת מסית הברזל B&O. לאחר עגינה במסוף ההגירה של B&O, נוסעים עם כרטיס המעבר יכלו לרדת מהאניה ומיד לעלות על רכבת להמשך נסיעתם לתוך המדינה. החל מ- 1869, מספר שירותי נוסעים סבסדו בית הארחה גדול בקרבת מסוף ההגירה ב- Locust Point. בית הההארחה נוהל בידי גב' אוגוסטה קות'ר, שבתמורה לתשלום של $0.75 ליום לכל מהגר היא סיפקה לינה ומזון. הכתובת של בית ההארחה, 107 Beachdale Road, ניתן היה למצוא ככתובת אמריקאית על מסמכי ההגירה של עשרות אלפי המהגרים. הקשר הישיר עם ברמן הפך את בולטימור ליעד פופולרי עבור מהגרים גרמניים. עד 1920, אחד מכל ארבעה תושבים של בולטימור דיבר גרמנית שוטפת ובתי ספר הציעו כיתות לימוד בגרמנית ואנגלית יחדיו. בית ההארחה למהגרים גרמניים החל ב- 1904 להציע מגורי מעבר למהגרים חדשים. זה סובסד בחלקו ע"י הממשלה הגרמנית בעיקר לדיור עבור מהגרים גרמניים אך היה פתוח לכל. בית ההארחה ארח מהגרים עד תחילת מלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, מכסות הגירה קפדניות הפחיתו באופן משמעותי את מספר המהגרים שהגיעו לארה"ב. בכל מקרה, ההשפעה התרבותית של המהגרים הגרמניים הורגשה במשך העשורים הבאים. הדפסת העיתון האחרון בגרמנית בבולטימור הופסקה ב- 1976.

קטגוריות רשומות קשורות:

רשומות קשורות