מוצאים אתניים ברחבי העולם (גרסת בטא)

האזור המערבי של איי בריטניה ואירלנד מאוכלס בעמים שמקורם בשש האומות הקלטיות, המורכבות משתי קבוצות אתנו-לשוניות: העמים הבריטונים, שנעקרו ממקומם בידי האנגלו-סקסונים והתיישבו באזור שהוא כיום וויילס, קורנוול וברטאן; והגאלים, שהפכו לתרבות הדומיננטית באירלנד, ולאחר מכן התפשטו לסקוטלנד ולאי מאן. בכל אחת מהתרבויות האלה מדברים עד היום גרסה של הניב הקלטי המקורי שלה. האירים קיבלו את שמם מן המילה הגאלית לטריטוריה, אייר (Éire), והם בעלי מסורת עשירה בעל-פה של שירה, מוזיקה, סיפור סיפורים, מחול ומיתולוגיה. הסקוטים, שמקורם אמנם באותם השורשים, פיתחו תרבות ייחודית משלהם, כמו גם ניב גאלי משלהם ואת השפה הסקוטית. הם קרויים על שם המילה הלטינית לכל הגאלים, "סקוטי" (Scoti). שכניהם הבריטוניים, הוולשים, כונו "ואלהאז" (walhaz), מילה גרמאנית שפירושה "זר" או "נכרי", ושם הקבוצה האתנית ושפתה נגזרים מהמונח הזה. בימי הביניים פלשו לאזור כובשים אנגלו-נורמנים, ובמאות ה-16 וה-17 עיצבו מתיישבים אנגלים את אופיו האתני והלשוני מחדש – הם שהביאו אליו את השפה האנגלית, הנפוצה היום בכל רחבי איי בריטניה ואירלנד. ואולם, האירים, הסקוטים והוולשים גאים מאוד כל עם בשפתו, תולדותיו, מסורותיו ושאר נכסי תרבות המייחדים אותו.