מוצאים אתניים ברחבי העולם (גרסת בטא)

היהודים הספרדים הצפון אפריקאיים הם חלק מאוכלוסיית היהודים ה''מזרחים'' הרחבה, וכוללים את מי שידועים כ''יהודי המגרב'', תוך הכרת המיקום ה''מערבי'' של מורשתם, ממרוקו, אלג'יריה, לוב ותוניסיה. בתחילה עשו היהודים את דרכם לצפון אפריקה או כסוחרים עבור ממלכת ישראל העתיקה, או בעקבות הסערות שהתרחשו לאחר חורבן בית המקדש של המלך שלמה, אשר נהרס על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה. הם התיישבו בקרב הברברים, והצאצאים שלהם הם ''יהודים מרוקאים'' של היום. היהודים ישבו באלג'יריה מאז התקופה הרומית המאוחרת, וזרם המהגרים אשר הגיע לאחר מכן היה תוצר של הרדיפה הויזיגותית באירופה. יהודי לוב ותוניסיה הגיעו כמה מאות שנים לפני האלג'יראים, במאה השלישית לפני הספירה, תחת חוק יווני. מעל אלף שנים לאחר שהיהודים הגיעו לראשונה לצפון אפריקה, בשנת 1492 הביאה האינקוויזיציה הספרדית (וגירוש ספרד) לגל הגירה עצום נוסף מחצי האי האיברי לצפון אפריקה. עם היווסדותה של מדינת ישראל בשנת 1948, רובם הגדול של יהודי צפון אפריקה עשו את דרכם לישראל עד לשנות ה-70, בסדרת הגירה המונית של קבוצות קטנות וגדולות ממדינות ערב. חלק משמעותי מיהודי צפון אפריקה התיקו את מקומם לצרפת, ולמעט קהילה של כמה אלפים במרוקו, מעט מאוד יהודים נותרו בצפון אפריקה.